מה, אין כלום השבוע?!

"מה יש לנו מיוחד השבוע?" אני לשתחייה, המנהלת האישית שלי לענייני חברה וקהילה. היא לא מרשה לי לומר שהיא המנהלת. מעכשיו היא לא.

"לא נראה לי שיש משהו. אין אירועים השבוע, לא במשפחה, לא עם החברים, לא בבתי ספר והגנים ולא בעבודה. נראה שבוע שקט". היומן הממוחשב הביולוגי הראשון מותקן אצלה. היא לא שוכחת כלום. אבל, במלוא הכלום של הכלום. ממש כלום. הכל היא זוכרת. במיוחד את מה שאני לא עושה. לפני שנמשיך אני חייב הסבר קטן, שאולי יגדל לפוסט גדול. אני לא זוכר כלום. שום דבר כמעט שקשור בכל הדברים האלו שבבית. אם אומרים לי ואני מגיב, אז מבחינתי הסתיים האיוונט. אין טעם לזכור. אם אני לא עשיתי משהו, במילא יזכירו לי לפני שאני צריך לעשות, גם תוך כדי, וגם וידוא ביצוע לאחר מכן עם הנחיות להמשך. דפק גדול, פשוט לא זוכר.

"יופי!!" ש-ק-טטטטט. שבוע שקט. אפשר לנוח כל השבוע מול המחשב שלי ולנסות לשבור סופסוף את השלב בסטאר-קראפט שאני לא עובר כבר חודשיים".

"נראה לך באמת?! יש מלא דברים לעשות. מלא, שאתה לא עושה כבר הרבה זמן! קודם כל צריך ביוקר באיקאה כי נגמרו הכוסות שתייה". בוחנת אותי לראות אם הקשבתי לדבריה. אני לא מאמין שנגמרו הכוסות, וזה ה-תירוץ לאיקאה. "ויש לך גם לטפל במחסן, להחליף שעון לדוד, שקעים, מכסים, ארונות, לזרוק, להוציא, להכניס, לסדר"........ המון לסדר. אני שונא לסדר. מוכן לשלם בשביל שמישהו אחר יסדר. "למה השבוע? אפשר בשבת בבוקר". עיני עגל מול עיני הלא-מאמינה-שאתה-עונה-לי-שוב-עם-השבת! אתה א-פ-ע-ם לא עושה משהו בשבת!!!". נגמר הויכוח, הלך השבוע חופש.

"אולי נלך לראות סרט השבוע?". היא. נשבע לכם שזה בא ממנה. היא אמרה סרט! ככה פתאום בלי הכנה מוקדמת, בסיום הדיון החד צדדי על מהות הסדר שממתין לי לביצוע השבוע. כמובן שזה יהיה סרט שאני ארדם בו, אבל יוצאים לסרט! אפילו שבדייט הראשון שלנו יצאנו לסרט, מאז אולי ראינו יחד חמישה סרטים. בדרך כלל אני רואה עם חברים או לבד, בחו"ל. שתחייה לא אוהבת סרטים. היא נרדמת. "טוב אני אחפש לנו".

"אבל שיהיה סרט טוב כזה, דרמה, שאני יכולה לראות ולא את החלל שלך". אררררררררר.פפפפפפ. זה אני.

אז הגיע יום שני, יום הסרט. יצאתי מוקדם מהאין עבודה שלי, לקחתי את הבנות מהגן, אמא שלי כבר אצלינו בבית, מבשלת, מכבסת, מגהצת, מקפלת, מסדרת ושומרת על השלושה בערב. אבא שלי יגיע לתמיכה מוסרית, בעיקר, ואולי גם אחותי הגדולה (שהיא האמצעית אבל גדולה מאחותי הקטנה. הממממ). אמא שלי מגיעה אלינו הביתה כל יום שני אחר בצהריים, כבר שנה שלישית, מאז שהנסיך עלה לכיתה א'. מסדרת לנו את החיים פעם בשבוע.

"אני עדיין בעבודה. נכון שאתה מסתדר בבית?". היא בנימה של דאגה, אבל יודעת שאמא שלי כאן. אז אין דאגה. זה בכאילו. ההורים שלה גם הגיעו לביקור עם הקוסקוס והמרק ליורש העצר והנסיכה. אמא שלי הכינה מרק עוף להמשך השבוע. אז אני מסודר. יושב וכותב פוסטים, מעדכן עמודים בספר החדש. יש לי שקט. אז מה אם הלך הסרט. ציפיתי האמת, אבל לא ייצא. אני עוד אזכיר לה את ההברזה הזאת. מטעמים אני אעשה מזה. יש לי קלף ביד.

"אבל, קבענו לסרט הערב". האש פאפי. "לא נורא, נלך ביום אחר". הנהלה.

"אולי נבריז בשלישי מהעבודה לאיזה לילה קוויקי באילת ונחזור ברביעי?" בטוח נמצא בייביסיטר. נפזר את הילדים וניסע "לנפוש". קבענו בצימר בצפון הלבן. לא נסענו. היא עם ישיבות חשובות, ולי היה חד יומי במילואים. שכחתי.

רביעי, בבוקר המאוחר, "בא לך למסעדה, טובה, הערב?". ברור, אפילו שאני צם בחודשיים האחרונים, תמיד יש משהו טוב לאכול. איפה שלא ננסה בסוף נגיע לפיתוח. אני שונא את תל אביב, ולא ממש מכיר את המסעדות בה. כמה בודדות, אבל אני שונא את תל אביב. את העיר, החנייה, הנסיעה לשם. שונא. טוב לי בפיתוח ואני יודע שאני מפסיד הרבה חוויות קולינאריות מיוחדות. שמישהו כבר יעשה את תלת אביב נגישה לתושבי הכפר. "קבעתי לנו". אוכלים בתשע. "למה כל כך מאוחר? אולי בשמונה וחצי?". שיניתי. נגיע בתשע ורבע כרגיל. אין בייביסיטר. לא נסענו.

"בחמישי בטוח אנחנו יוצאים בערב, לבד או עם חברים, העיקר שיוצאים". היא. "אין בעיה, תבחרי כל מה שאת רוצה". אני לוקח פיקוד לרגע. " לא תבחר אתה". הרגע חלף. לא בא לי בחמישי בערב. בשישי בבוקר יש לי עוד שלב ניקוז בסדנא, אחרון וחשוב, להוצאת המסטיקים שדבוקים לי בצנרת מאז גיל שש. אני בצום. שכחתי. "אז אני יוצאתך עם חברות, לא איכפת לך נכון??!". נ-כ-ו-ן, זו התשובה היחידה. מצד שני באמת שלא איכפת לי. אני לא מהמונעים יציאות למינהםן. שתצא. היא עובדת מספיק קשה, ואני עוד מבלה לא מעט בחו"ל, כך שמגיע לה חופש. כמה שבא לה, בחיי. אז מה אם אני ממרר לי בתוככי ליבי על בדידות עולמי הצר, והכמיהה לקצת תשומת לב. אז מה, בחושך לא רואים. אז מה?

עוד שבת מגיעה, הנה נגמרה. ממש עכשיו מתחיל שבוע חדש. השבוע זה השבוע. בטוח נמצא זמן לשנינו. חייבים. אני מקנא באלו שיש להם יום קבוע לשניהם באמצע השבוע. ניסינו, באמת שניסינו. לא תמיד מצליח. מוותרים פעם אחרת ומשם זה כדור שלג חלקלק. אולי נעשה משהו בקריסטמס?

[caption id="attachment_1141" align="aligncenter" width="507" caption="מה כאן לא בסדר?!"][/caption]

****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

מתכון סיידר חם ומתובל לימים קרים

זה רץ נהדר אחרי צ'ולנט עם העוגה לקינוח, רק למי שזכר להשאיר מקום. הכמות מתאימה להרבה אורחים שבאו לצהריים.

מה צריך:

• 1 תפוז גדול
  
• 1 לימון
  
• כוס פירות יער מיובשים לא מסוכרים, דומדומיות וחמוציות למשל.
  
• 4 ליטר סיידר מוכן מהתרכיזים הקפואים הרגילים.
  
• 6 מקלות קינמון בינוניים (10 ס"מ בערך) האורך לא קובע.......
  
• אופציה: 12 שיני ציפורן שלמים
  

להגשה:

פרוסות תפוח עץ מיובש

ההכנה:

נחתוך שתי פרוסות עבות של התפוז, ממרכזו. ממש לחצות את התפוז לרוחבו, ומכל חצי לחתוך פרוסה עבה של ס"מ+ בערך. לאוהבי הציפורן, ננעץ את שיני הציפורן בקליפה של פרוסות התפוז. לנעוץ היטב שלא יתפרק בבישול.

נקלף רצועות ארוכות ורחבות עד כמה שניתן מקליפת הלימון, בערך ¾ לימון. נביא לרתיחה יחד את כל המרכיבים: פרוסות תפוז עם ציפורן, קליפת לימון, סיידר, ומקלות קינמון.

לאחר הרתחה להוריד את הלהבה לנמוכה, נוסיף חמוציות למשל, ונמשיך ברתיחה עדינה למשך 15 דק' נוספות.

בהגשה נוסיף פרוסת תפוח עץ מיובש לכל כוס.

סיידר חם

****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

כי עובדים עלינו, עובדים עלינו...

השיר בסוף הפוסט הזה נכתב לפני כשלושים שנה. ככה אז אמרו על שלטון הליכוד הראשון. מה השתנה מאז? הנה הגענו לסיומו של עוד שבוע פוליטי ועמוס דברי הבל, קשקושים לרוב, אוויר חם וניפוח בלונים. עבודה, אפס. תוצאות כמו הטמפרטורה בקוטב. ביביהו הכריז בחברותא עם ש"ס (שקט, סוחטים), כי הוא קוצב את דמי הבטלה לאברכים צעירים ובריאים בנפשם לחמש שנים, שמסתבר כי חמשת השנים האלו מתחילות את ספירת העומר שלהן רק בשנת 2015. עוד ככה וככה לסטודנטים בשביל שיסתמו, ולא יפריעו לו להשתין מהמקפצה, על כולנו בקשת ארוכה. השריפה כבר נגמרה, יש מערך כיבוי חדש בישראל, מדוגם ומשפור עם טייסת מהוללת, מד"א פרוסה עם עוד 50 אמבולנסים וארבע מסוקים חדשים, וממש אתמול חנכנו שני מוקדים חדשים של שירות כוחות ההצלה המאוחדים עבור אזרחי העם ממש כמו ביו.אס.איי של הדוד סם. 100 שלנו זה 911 שלהם.

בכל התוצאה של ההכרזה החדשה של שקרניהו אני יודע רק דבר אחד, כאמת לאמיתה, ואין בלתו. התקציב לבטלה עלה מ-110 מיליון ₪ לכ-127 מיליון ₪. אנחנו משלמים 17 מיליון ₪ יותר פר שנה. זה וודאי. מה שיהיה בעתיד לא ממש מעניין את הפוליטיקאים, לא מעניין במיוחד את השרים והכי לא מעניין את שרה והביבי שלה. הוא אמר במסיבת עיתונאים, אזי ברור לכולנו כי זה יתקיים. להוכח ההיסטוריה רבת המעשים וההישגים של ביבי בתפקידיו השונים הוא בנה אמינות יוצאת מן הכלל ועל כן כולנו יכולים לישון בשקט. בעוד חמש שנים הקצבה יורדת לאברכים, כנראה למחיר ההתחלתי של אתמול וזה 110 מיליון ₪. למה אני ציני?! באמת, למה? לפני שלוש עשרה שנים עבר חוק "מנה חמה" (לא פרסומת" או בשם אחר עבור תלמידי בית ספר לארוחה חמה ויום לימודים ארוך. מאז החור מיושם כמעט כולו רק בבתי הספר של ש"ס או כיפות אחרות. לזה תוסיפו 106 יישובי ספר, ואף לא אחד במרכז העם העובד, משלם המיסים וגם זה שעושה מילואים. ביצוע החוק התקיים במהירות הבזק עבור הילדים של אלי ישי. הרחבתו לכלל העם נדחתה שנה אחר שנה, והנה בשבוע שעבר נדחה שוב לשנת 2012, אולי.

עובדה נוספת מעניינת היא שסטודנט מתוקצב ברבע מאברך, כולל אלפי הפיקטיביים. משום מה אין עצירה של תקציבים מצד סר החינוך, שני בעליבותו ורמתו הגרועה ללימור לבנת, עד אשר תסתיים חקירה משטרתית ענפה ועמוקה בכוללים. הכסף זורם כמו הספינים של ביבי. השאלה הבסיסית מדוע אברך צריך בכלל להיות מתוקצב בדמי בטלה בזמן לימודיו היא שאלה שאסור לשאול. השואלים מכונים מייד עמלקים, שונאי ישראל, אנטישמים שרוצים להרוג את היהדות ולהשמיד את צביונה של מדינת ישראל. אז לא שואלים. השאלה, דרך אגב עדיין תקפה וקיימת. למה מגיע להם כסף מלכתחילה?! ואם כבר יש נימוקים עלובים עבור הצדקת הפשע הזה, אז מדוע לא נותנים דמי בטלה שווים, כולל ארוחות חינם, וסטודנטים?! אברך לומד שווה ערך לסטודנט לומד, למרות שכולנו יודעים מי מהם מממן את מי, מי עושה מילואים, ומי ישלם מיסים. למה אני צריך לשלם 75% בממוצע חודשי עבור מיסים מהמשכורת שלי?! למה בתקופת חיים אחת, שני בני זוג לא יכולים לרכוש דירה אחת?! למה כל חברי הכנסת יחדיו לא מסוגלים להביא לכדי מימוש את הפשוטים והיעילים שבפתרונות?! אם לכל אחד מהם יש רק אייקיו של 2, יחד זה 240. נראה לי שייצא לנו גולם, גאון יותר מאיינשטיין.

הסטודנטים של היום, כבר לא יהיו כאן מחר. הם בורחים לחו"ל, ואני תומך ומעודד את זה. המדינה היום, כבר לא שווה להילחם עבורה, השלטון לא שווה את נאמנות העם. מי שיכול לברוח, שיברח, ומהר. שיחפש חיים איפה שיש סיכוי לשרוד, להתפרנס בכבוד, לבנות חיים ומשפחה. בעוד עשר שנים אולי יותר, אולי פחות, אני אהיה בצד המיעוט, אבל עדיין משלם יותר, לרוב. אם הייתי יכול, לא הייתי כאן. את העם אי אפשר להחליף. אני לא בטוח שאני עדיין רוצה להיות שייך לעם שמצביע בעיוורון מוחלט עבור פוליטיקאים מושחתים, עלובים, ושקרנים, שמוכיחים את נאמנותם היחידה לחשבון הבנק שלהם, בחירות אחר בחירות. אולי העם דפוק? מישהו מבין מצביעי הליכוד וש"ס יכול לומר לי איך החיים שלו השתפרו בגלל שהצביע עבורם? ניתן לומר את הכל גם לגבי קדימה ומפלגת האבודה, זו שהמזכ"ל שלה, או משהו כזה, אומר שאסור לגעת בה עם מקל. עם יד על הלב, אם כל מאה ועשרים אוכלי החינם היו עומדים להצבעה אישית ולא מפלגתית, כמה מתוכם באמת היו זוכים לאמון העם?! נראה אתכם מצליחים למצוא רשימה של חמישה בלבד, שהייתם מצביעים עבורם. התנאי היחיד הוא שאתם צריכים להסביר מה עשה כל אחד מהחמישה ברשימה שלכם, עבורכם, ועבור העם בקדנציה שלו בכנסת. במילים אחרות, איך נבחרי הציבור שלכם מצדיקים את המשכורת שלהם??!?!!#$%$!?

למה אנחנו צריכים 120 חברי כנסת? גם 60 זה כפול ממה שצריך. רק אם השלטון ישתנה, במבנה, ברעיון ובתוכן, יש סיכוי שנצליח לשרוד עוד חמישים שנים. אם הערבים חכמים מספיק, אז שלא יעשו כלום. אנחנו נכחיד את עצמינו גם בלי עזרתם. עד אשר מבנה השלטון לא ישתנה, אין טעם בכלל להגיע לבחירות. ביבי הפסיד לציפי והוא ראש הממשלה רק בגלל שהוא גנב את הכסף שלי ונתן לש"ס. לתשומת ליבם של מחזיקי השלטים וצווחני "היידה ביבי", ביבי הפסיד בשלוש מערכות בחירות ברציפות. הפסיד לברק, הפסיד לשרון והפסיד לציפי. השבוע הוא גם נתן בקשיש של מיליונים לעוד מישהו קיקיונר עם כיפה סרוגה, שמתחפש לכתום כזה, בשביל שחלילה תהיה וועדת חקירה שתעסוק במחדליו של רוה"מ. מי מאמין שבאמת לא היה שם דיל?! שיקום. מאז רבין, אני מתגעגע רק לאולמרט. חבל שהוא נעלם בשביל כרטיס טיסה.

תקציר השיר המופתי של יוסי בנאי, בביצוע יחידי הסגולה ואבירי הצחוק, הגשש החיוור.

"כי עובדים עלינו, עובדים עלינו

ולמה מספרים (מה מספרים, מה מספרים) ?
שעוני לא יהיה ולא יהיו עוד פערים?
ואנשים בזיל הזול יוכלו לקנות דירות?
ושהצדק פה ישלוט עד סוף כל הדורות?

עובדים עלינו, עובדים, בחורף, בקיץ, בצהרים

עובדים עלינו ישר בעיניים
עובדים עלינו בפנים
ואנחנו לא לומדים, לא לומדים
כן, לא לומדים, כן, לא לומדים, לא לומדים

לפני הבחירות הם מבטיחים ומבטיחים
שיעשו מהמדינה גן עדן של פרחים
שמי שרק ירצה מיד יהיה לו טלפון
גם אם אביו שמו זילברבון ושם אמו חלפון

כי עובדים עלינו, עובדים עלינו..."

****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

מתכון מרק תפוחי אדמה סמיך

אמא שלי היא מקור המרק. מרק מנחם וממלא.

מצרכים:

• 3 בצלים בינוניים
  
• 3 תפו"א בינוניים ומעלה
  
• 1 גזר
• 1 שורש סלרי או שני שורשים של פטרוזיליה
  
• 1-2 כפות קמח לבן רגיל
  
• מלחפלפל – רצוי פלפל לבן שלא ישבור את הצבע.
  

ההכנה:

מטגנים בצל עד שקיפות. לא לתת לו להישרף. חותכים את התפו"א לקוביות של 1.5*1.5 ס"מ בערך, ומוסיפים לבצל. מטגנים את התפו"א 7-8 דקות תוך כדי עירבוב קל.

מוסיפים את הקמח ומערבבים שוב טוב עד שהקמח נטמע היטב בתערובת. זה ייראה כאילו יש ציפוי מטוגן, זהוב בהיר, על הכל.

מוסיפים מים, גזר (רצוי לחתוך אותו לחצאי טבעות), שורש סלרי מקולף חתוך לרבעים, מלח פלפל ונותנים לזה לרתוח כשעה. סמיכות המרק בהתאם לכמות המים ולמה שאתם אוהבים. בסיום הבישול נוציא את השורש ונזרוק.

תוספות:

כרישה חתוכה לטבעות של 1-2 ס"מ. להוסיף לאחר שקיפות הבצל וכ-5 דקות לפני התפו"א. וכרגיל קבנוס חתוך למרק לקראת סוף הבישול.בהגשה אפשר גם כמה אפונים, או קוביות בטטה קטנות מושחמות בתנור או מטוגנות כצ'יפס פריך. בקיצור, המרק יוצא לבנבן ותקשטו כיד הדמיון הטובה עליכם.

ככה זה נראה, בגטי אימאג' יש תמונות טובות משלי

מרק תפוח אדמה כהילכתו

****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

רק פולני יודע שזה לא שחור

אני גדלתי על כוס תה, בהיר ומתוק. תמיד היה לי תה לידי. תה בפולניה זה מרפא תחלואים מובהק. הכל מתחיל עם תה ונגמר בתה. משתמשים בו לתחלואי הנפש, "נעשה לנו תה ותספר לי הכל", דרך תחלואים מדומים, "הנה שתה תה, עשיתי חזק עם הרבה סוכר, יעבור לך", ועד תחלואים פיזיולוגיים אמיתיים. ידוע לכל כי תרופת סבתא לדלקת בעין, זו רטייה כלשהי ספוגה בתמצית תה קריר וחזק, שחור ממש. התה שלי מתחיל בילדות ולעולם מקודד בסמטוחת הגנים שלי, שתועבר לדור הבא. שגם הם יסבלו! לא ככה? בילדותי, סבתי זצ"ל, הכינה לי תה חלש ומתוק. זה תמיד היה בכוס זכוכית של ההסתדרות. בשביל לצנן את התה היו שתי שיטות יעילות. אחת למזוג מכוס לכוס מגובה של עשרים ס"מ לפחות במשך עשר פעמים ברציפות, ואילו השנייה הייתה למזוג מעט תה לצלוחית זכוכית אחרת, בדרך כלל התחתית של הכוס, ואז לשתות ישר מהצלוחית. אמא שלי שיכללה את זה לאומנות. יש לי סיוטים מאימא שלי רודפת אחרי עם כוס התה עד למעלית, בבוקר לפני הביצפר. עם הייתי מתחמק בזמן אז הקריאות לתה "ששכחתי" על השיש ליד המקרר, היו מגיעות אלי דרך האינטרקום עוד לפני שיצאתי מהמעלית. "לא שתית את התה שלך, זה מתקרר, תעלה ותשתה!". ככה עד היום (נו, טוב, לא ממש היום, אבל עד לא מזמן כל כך).

תה היה גם התירוץ להסכים שאוכל כמה פרוסות עוגת מיץ תפוזים עם שוקולד. תמיד הייתה כוס התה, חונה לה בסמיכות לצלחת הזכוכית עם העוגה. גדלתי על תה, ואוהב את זה. מעדיף תה על קפה. תה רגיל, "צמחים" (איזה אידיוטי לקרוא לתה "תה צמחים". זה תמיד מצמחים), חליטות וסתם עשבים. רק לצ'אי אני לא מתחבר, לגמרי לא. איסור נוסף זה תה עם חלב. לא מסובל לסבול את המראה והצורה. אצלי בבית תמצאו לא מעט סוגי תה שונים, חלקם ממקומות אקזוטים בעולם. שווקים בהודו, סין, תאילנד וכאלו אהובים עלי במיוחד.

נסחפתי לרגע. אני כאן כדי ללבן את סוגיית השחור. תסלחו לי, או שלא, אבל אתם, כל 27 הקוראים שלי, קבוצת המיקוד לפריקת מתחים קלים ובעיות פולניות קשות, בין שאר הבעיות. הנפש שלי לא ממש תקינה, אם לא שמתם לב. זה מביא אותי ישירות לבננה. ב-נ-נ-ה. הדבר המושי המזעזע הזה, רך ונימוח, בטעם וריח שבא לי להקיא. רק הצבע נכון, ליום אחד בערך, בין המעבר מירוק לשחור. בננות זה עונש של אלוהים לבני האדם. תמיד ניראה כמו קופים כשנבלוס בננה, ואני לא מזכיר כאן אסוציאציות אחרות, למרות שממש בא לי. "זה לא שחור, זה דבש", אמרה אימי ולא יספה. אני עדיין רואה אותה מקלפת בננה, לוקחת סכין, חותכת במומחיות אדירה רק את חלקי "הדבש", ומחזירה לי בננה פצועה וחבולה, עם שקעים לרוב, אבל בננה שלמה. "נה, תאכל, זה בלי דבש. אני אכלתי את הדבש". מאז לא תבוא בננה אל קירבי בגלל שני המשפטים הללו לעולמי עד. אם אני בגמר הישרדות ותמורת נעיצת שיניים בבננה אני מרוויח מיליון, אז הלך הכסף. הלך הכסף! אכלתי טרנטולה שחורה מטוגנת בשוק בפנום פאן, קמבודיה, ושלל חרקים אחרים, שרצים ביבשה ובים, פירות איומים בריח של ביוב, (מי אמר ג'קפרויט?) ודברים אחרים שאולי לא תרצו לשמוע עליהם, אבל בננות זה לא. לא בריח, לא בטעם, לא במשקה, לא בבישול. פשוט לא.

בכלל להיות בן של פולניה, אפילו שהיא למעשה ליטאית ובן של פולני, אבא שלי פולני מלא, זו מטלה קשה ומעיקה בפני עצמה. אמא שלי זו אמא של אלכס, חולה האהבה, וכך אני חיי. אל תשתה לי חשיש של בנצי, היה קרוב למדי במציאות. בן של פולנים, לומד לקרוא מצמוצי עיניים בין ההורים. להבין טונים של דיבור באידיש, מבלי להבין אף מילה בשפה, אבל לקלוט היטב מתי להתרחק למדינה אחרת. זו אומנות שסוגדים לה היום בסוכנויות ביון, היכולת להבים טקסטים שלמים רק בגלל מבט אחד בר חלוף, בין שני אנשים. זה כבר לא משנה מי הם האנשים, אבל התרגולת שלי מהבית, מנצחת באולימפיאדת השתיקה. אני רואה, לא צריך לדבר, ומבין הכל. טובי מנתחי ההתנהגות ובוני הפרופילים הפסיכולוגיים לא יצליחו להגיע לעומק ההבנה שלי אחרי שלוש מאיות השנייה, גם לאחר חודשים של תצפיות.

אומנות אחרת שלמדתי לשלט בה, היא יכולת התירוצים המופלאה שלי, להתחמקות מושלמת מאירועים שאני לא רוצה להיות בהם, ובמיוחד מאלו שאמרו לי לא להיות בהם, כי אמא של הצד המזמין העליב את אמא שלי פעם, לפני הרבה שנים. האמת, כולנו זוכירם היטב למה. אל תאמינו לסיפורים שכבר לא זוכרים מה זה היה. זוכרים היטב, מילה במילה. לא יימחק גם אחרי ההתנצלויות, שיגיעו כי ככה אנחנו מצפים שיקרה, אחרת לא נגיע לאירוע. החיים הפשוטים. דרך אגב, היעלבויות של האבא הפולני, בידי צד כזה או אחר, דווקא גורם להגיע לאירועים משפחתיים, חצי שעה קודם לכן. אני יודע בע"פ את כל רשימת נותני המתנות מאז הבר מצווה שלי, בשביל לדעת כמה להחזיר בצ'ק.

פולנים, דור ההמשך, עונים במיידי לשיחת הטלפון שהם מקבלים מאחד ההורים ב"מה קרה?!". ההורים לא מתקשרים סתם באמצע היום. יש שעות לזה בערב. במשך היום קרה משהו. אלא אם זה ביום שלישי. תשעים ושמונה אחוז מהפעמים של שיחות באמצע היום, אנחנו חושבים שמישהו מת, והנה התקשרו להודיע לנו. תזכרו שאני דור שני לפני גיל 40, אז הדור הראשון, שהוא דור שני לניצולי שואה, כבר מבוגר דיו, ולכן כשמישהו מת במשפחה המצומצמת אבל המורחבת (תחשבו על זה), אני צריך לקבל הנחיות מהי מידת העצבות שלי, וחובת ההגעה ללוויה או לשבעה בלבד.

שכחתם כבר מיום שלישי! אז ביום שלישי מותר להורים, קרי אמא שלי בלבד, להתקשר באמצע היום, בדרך כלל בשעה תשע בבוקר, בדרכי לעבודה. גם אם לא ממש מותר לה, היא מתקשרת, ואני כבר מוכן עם התשובות לשאלה "אתם באים אלינו בשישי?", זה לארוחת הערב. "אני לא יודע, אמא, את תמיד שואלת ואני לא יודע!". זה אני. "תשאלי את שתחייה, אני במילא לא מנהל את זה. למה את תמיד שואלת אותי?!!". אני, שוב. "למה את שואלת אותי ביום שלישי על יום שישי?! אני לא י-ו-ד-ע!!" יש עוד זמן עד יום שישי". אני בחלק השלישי הרצוף של המענה הראשון. "רציתי לדעת מה להכין לך להיום שישי! לא צריך אל תגיד לי. אנעי אכין מה שבא לי", אמא שלי. "אני אדבר כבר עם אישתך". אמא שלי מנצחת. לא מפנימה, אבל מנצחת. עכשיו זה רגע מסוכן. אם כבר הצלחתי להרגיז את אמא שלי לפני השיחה הזו, אז אני מקבל שיחת נזיפה מאבא שלי. "למה אתה מרגיז את אמא שלך?!?!!". זה הוא. "עכשיו היא צועקת עלי!! מה אני אשם בשטויות שלך??!". זהו שאתה אשם. ככה יצאתי, תבין לבד מי חינך אותי. "אתה לא יכול לענות לה פעם אחת כמו בנאדם?! תגיד לה או שבאים או שלא". שוב הוא, ממש לא מפנים שאני לא יודע, בדיוק כמו שהוא לא יודע ועונה לה כל הזמן שהוא לא יודע!!!

אופפפפף. פולני. גאה להיות פולני.

****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

מתכון מרק מינסטרונה (ירקות) עם כדורי בשר

זו מנה שהיא ארוחה בפני עצמה. ככה אני מכין את המרק.טרחתי עבור תמונה כמתבקש :-)

במה נשתמש:

• 1 בצל גדול
  
• 2 תפוחי אדמה בינוניים
  
• 2 עגבניות קלופות וסחוטות קלות
  
• 1 קישוא גדול
  
• 2 גבעולי סלרי
  
• 20 ס"מ של כרישה קצוצה לחצאי טבעות בעובי חצי ס"מ
  
• 2 גזרים גדולים קלופים
  
• 3-4 פרחי כרובית גדולים (בערך חצי ראש בינוני)
  
• כוס שעועית לבנה או אדומה, יבשה, ואפשר מעורבת עם שעועית אדומה
  
• בוקה גארני עם שמיר
  
• מלחפלפל, עלי דפנה, פלפל אנגלי
  
• 1 כפית קארי או כורכום
• אופציות: פסטה של קונכיות קטנות
  

לכדורי הבשר:

• 250-300 גר' בשר בקר טחון, כמובן אפשר עם עוף והודו.
  
• קמח מצה או פירורי לחם או שלוש פרוסות לחם סחוט ומפורר, שתי ביצים, חצי כוס פטרוזיליה או כוסברה קצוצה, מלחפלפל
  

ההכנה:

נשרה את התפו"א במים קרים כעשרים דק'. נשקף את הבצל והכרישה. נחתוך את כל הירקות לקוביות בינוניות בלי הקליפה למעט הקישואים. להוסיף את כל הירקות בהדרגה ולערבב היטב. נסנן את התפו"א ונוסיף למרק.

הערות: את הקישואים ניתן לקלף ואז הם ימסו במרק ולא נראה אותם רק את הזרעים, ואם הם לא מקולפים אז נראה אותם שוחים בהנאה מרובה. אני מעדיף גם לקוביות, אבל בכל אופן נוסיף את הקישואים בסיום הבישול..

נמשיך. לאדות את הירקות 2-3 דק'.

להוסיף מים שיכסו את כל הירקות ועוד 4-5 ס"מ.

להוסיף קארי או כורכום, מלחפלפל וכמה גרגירי פלפל אנגלי.

אחרי 15 דק' להוסיף את הבוקה גארני.

להרתיח את המרק ובינתיים להכין קציצות קטנות עגולות, בערך נפח של חצי כף, ולטגן כל קציצה בשמן 2-3 דק' מכל צד. אם אתם בעלי ניסיון בקציצות, אז ממש לא חובה לטגן, פשוט עשו קציצות קטנות ותזרקו לתוך מרק רותח ומבעבע עם הפסקה של כמה שניות בין אחת לאחרת. הן ישקעו אבל לאחר כיסוי הסיר ועלייה בחום הרתיחה, הקציצות יצופו. נמשיך את הבישול על אש בינונית מינוס כשעתיים, מה שקרוי רתיחה עדינה. תוסיפו מים מדי פעם, השעועית והרתיחה "ישתו הרבה". בסיום הבישול, נזרוק פנימה את הקישואים ונשאיר מכוסה. זהו המרק מוכן.

עשר דק' לפני ההגשה להוסיף כוס וחצי של הפסטה לא מבושלת למרק או פסטה מבושלת ממש דקה לפני ההגשה.

בתאבון

אני יודע שצריך לצלם בקערת מרק לבנה. אין לי.

[caption id="attachment_1094" align="aligncenter" width="600" caption="מרק מינסטרונה עם כדורי בשר"][/caption]

****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

ועידת ישראל לעסקים. למה אני לא שם?

מאוד רציתי להיות בועידת ישראל לעסקים. זה נשמע חשוב מאין כמוהו. רוה"מ יהיה שם, מלחכי הפינכה שלו מקרב השרים יהיו שם, אולי שרה תבוא לצילום עם שרי אריסון. גם אני רוצה, אבל למרות שאני עושה עסקים, כלשהם, אני לא מתכוון לממן 1300 ₪ לכניסה לאירוע הזה. אני לא חלק מהשופרא דשופרא של השמנה וסלתה בעם ישראל. לא נשוי למשפחות הממון, אלו שבאמת מנהלות את המדינה, ולא מכיר אותם. הלוואי והייתי מכיר. יש לי מאות רעיונות בר ביצוע, עם רווחים עצומים בעתיד. אבל אני לא מחובר לכסף, ולכן מתקשה מאוד בגיוס הסכום הנדרש שיספיק אפילו לעיסקה הראשונה. הייתי רוצה להיות שם רק בשביל לפגוש משקיעים אמיתיים, שיודעים לאתר הזדמנויות לא מהתחום הנוצץ של היי-טק או הביו-טק. הזדמנויות אמיתיות שיש בהם כסף אמיתי במקום פוטנציאל עלום בשוק ערטילאי שיהיה קיים בעוד שלוש או ארבע שנים. ממש כאן ועכשיו. תמיד אומרים שקשה לעשות רק את המיליון הראשון, היום זה כבר מעודכן למיליארד הראשון. אני לא שם. :-? ועידת ישראל לעסקים זה שם יפה לכנס חברים שנתי ממועדון הפלטינום האולטרא עליון, לדון על העסקים בינן לבין עצמם בשנה הבאה בלבד. אוכלים אוכל יקר, כנראה גם טעים.

אם הייתי נואם לפניהם, הייתי מוכיח אותם נמרצות על קרטל המשק. בישראל אין משק פתוח. יש קרטל מנוהל היטב וביד רמה, על ידי ברוני הממון מאחורי הקלעים, בניצוחם של עושי דברם מול המצלמות, הלו אלה הם נציגינו בכנסת ישראל. לכולם שם יש אינטרסים ברורים וחדים כתער. מה יהיה התפקיד הבא לאחר הפרישה מהכנסת. מי ירפד למי את הכיסים כתודה על שנות נאמנות ארוכות ומלאות עשייה למען בעל הממון והמממן התורן. קרטלים בישראל יש בכל מקום שאומרים שנעשתה בו הפרטה. הפרטה זוהי מילת הקסם האולטימטיבית של ממשלות, שרים וחברי כנסת ירודים, לרחוץ בניקיון כפיהם, על מכירת החיסול של הנכסים שלי ושלכם לחבריהם מאחורי הקלעים. בואו נראה האם אני צודק.

הקל ביותר זה קרטל הסלולאר. לטענתי, בישראל יש רק חברה סלולארית אחת עם דגל בשלושה צבעים, שנגזרו כנראה מדגל הקהילה הגאה. אני עוסק בסלולאר ותקשורת למעלה מחמש עשרה שנה (לא תקשורת עיתונות). אני מכיר את שני צדי המתרס, קרי מכיוון החברה הסלולארית מיום הקמתה, ומהצד השני של ספקי פתרונות ותשתיות לחברות תקשורת סלולאריות ואחרות. מכיר את כל הצדדים העיסקיים וההנדסיים, השיקולים בעד ונגד, ואת הפוליטיות הפנימיות. מכיר. נשבע לכם, תבינו אותי. ועדיין אפילו עם הניסיון שיש לי במערכות בילינג בזמן אמת למיליוני לקוחות, עם ריבוי שירותי שיחות ותוכן, עדיין, לא מצליח להבין על מה וכמה אני משלם בחשבון הטלפון שלי. סלקום את אורנג' את פלאפון, עושות יד אחת יום עוקב יום בשינויי תעריפים מתואמים להפליא, ובקצב תוכניות מוצעות ללקוחות גבוה כל כך עד כי לא ניתן לעשות השוואה בין אף חברה לאחותה. אין אחד שיכול, אפילו מנתח המידע שיש להם בבית לא יודע. תמיד חברה אחת מעלה מחירים, "תיאום מחירים לעליות האינפלציה בשוק" וקישקוש דומה, שתי האחרות ימהרו להעלות בשיעור דומה של 97.864%, לא יאוחר משלושה ימי עסקים לאחר הראשונה. אם תשימו לב, זה גם מתוזמן ככה, שכל העלאה תמיד מובלת על ידי אחת מהחברות שלא היו הראשונות בסבב הקודם. העיקר שלא נשים לב ונצא מטומטמים. יש לזה המשך עם מחירי הטלפון, אבל לפוסט אחר. יש פתרונות קסם פשוטים ליישום ולשבירת הקרטל, שכבר מיושמים במקומות אחרים בעולם. אבל כאן זה לא יקרה.

מקרטל הסלולאר נעבור בטבעיות רבה לקרטל הבנקים. כבר קראנו וראינו את התחקירים והעדויות על שיחות תיאום העמלות בין ניצגי הנהלת הבנקים בישראל. כולנו חיים את זה, ואין מה להוסיף הרבה בנידון. הנה נקודה למחשבה עבורכם. אם הבנק בגדול במדינה קונה שקלים מבנק ישראל בשביל לממן הלוואות ומשכנתאות ללקוחותיו, הוא מקבל את הכסף בריבית נמוכה מאוד, פריים בערך. בנק ישראל יוצא "במכרז" לכסף שלו עבור הבנקים בלבד. נניח כי הבנק שלי קנה את הכסף שלו מבנק ישראל בשני אחוז ריבית לשנה. נניח ואני מתמקח גרוע ומקבל את ההלוואה בכעשרה אחוז לשנה. זה הפרש של 8 אחוז. הבנקים טוענים שהם מרווחים רק שמונה אחוז, וכאשר ההפרשים נמוכים יותר זעקות השבר קשות יותר. אבל שמונה אחוזים על שני אחוזים זה פי ארבע רווח!!! 300% רווח!!! שלוש מאות אחוז!!! הלוואי עלי עסק כזה. גם כאן יש פתרונות קלים מאוד ליישום ולהגברת תחרותיות בין הבנקים. אבל כאן זה לא יקרה.

שנעבור כעט לקרטל חברות הגז? מישהו ניסה לעבור לחברת אספקת גז אחרת?! נסו ודווחו אם תצליחו. נראה אתכם, במיוחד דיירי בניינים. מה עם דואופול הוט ויס? אינטרנט שמחייב לעבור דרך בזק או הוט ולכן לא ממש משנה מה נקנה? יבואני הרכב למשל, למה רק יבואן אחד לכל מותג? עוד רבים ודומים......

הבעיה בעיקרית שלנו בארץ, שאין עונשים בחוק לכל העבירות האלו. החוק אולי כתוב בחלקו, אבל לא מיושם. אלו שאחראים ליישום לא רוצים פקחים לכל תחום ותחום. פקחים עושה להם רעש, ורעש מייצר פתרונות, ופתרונות להשקיט את הרעש זה ממש נגד האינטרסים של בעלי הממון. ובעלי הממון לא מסכימים לפקחים. ככה זה. בסוף אני ואתם, משלמים את מיליארדי השקלים שנעלמו להם בהפסדי עתק בגלל הרפתקאות בנקאים. לי מעלים את הריבית, לדנקנר מורידים וללבייב "עושים תספורת" בחובות שלו. בכלל, מותר לי לומר דנקנר ולבייב? אני אשרוד את המחר?!

רציתי לעלות ולנאום שם, להסתכל על כולם מעל הבמה ולספר להם שאני ושתחייה, מרווחים יפה מאוד, הרבה מעל הממוצע במשק, ועדיין לא יכולים לעבור לדירה גדולה יותר שתתאים לצרכינו, בעיקר לילדים. איזה היגיון כלכלי יש בהשקעה של מיליון ₪ מזומן ועוד השלמה קטנטונת של מיליון וחצי לפחות משכנתא, עבור דירה שמתאימה לחמש נפשות? הדירות היום ממש לא מתאימות לנפשות. הכל קטן וצפוף להחריד. ממש סליחה שעשינו ילדים. ילדים זה גורם מפריע אם אתם לא חרדים. להם המדינה מממנת דירה, מהמשכנתא שלי כמובן. הייתי שואל את השרים המכובדים, מה הם עושים למעני בכנס הזה?! אילו "רפורמות" ושינויים יעזרו לי לחיות כאן?!?!! את התשובה אני כבר יודע.

הייתי שואל את גבירי העם מה הם עושים עם מאות המיליונים ועשרות המיליארדים שיש להם, למען העם?! בשביל מה צריך את זה? למה לא להשקיע בתשתיות וחברות למען העתיד והקהילה, למחקר, למדע, ללימוד, לאנושות ואנושיות. למה לא להשקיע חזרה בעתיד המדינה שמכרה להם, את הנכסים שלה במכירת חיסול? מה יישאר אחרי שהם ילכו לעולם הבא? מיליארדים בבנק?! אם יהיה להם פחות, מישהו לא יוכל לסוע במרצדס שחורה חדשה? יפסיקו לכתוב עליהם? יקבלו פחות כבוד? לבנק תחסר הכנסה מריבית משכנתא? למה בכלל בנק צריך להרוויח מעמלות בחשבונות פרטיים? שירוויח מהלוואות, עיסקאות פיננסיות, ועוד מכשירים פיננסיים אחרים, אבל למה מהיתרה שלי? רק בישראל אפשר להפקיד 1000 ₪ בלי שום פעולה בנקאית אחת, ואחרי שנה אני אהיה חייב לבנק 1000 ₪ רק כי זה היה שם.

הייתי שואל, אבל ממרומי הבמה אני מדמיין את השורה הראשונה יושבת מולי ומקשיבה לדברי, בין מסרון אחד לאס.אמ.אס. לפי התמונות מהשנים האחרונות, והגוורדיה שמגיעה לשם, זה דווקא נראה לי כמו מכירה פומבית של נכסי ישראל כאשר בתפקיד המוכר זה ביבי, הכרוז זה שטייניץ, והקונים הם בעלי הממון. אנחנו רק הסבלים.

****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

מתכון בדיחמין לשבת. הצ'ולנט שלי בשלבים והסברים

סופסוף הגיעה השבת הראשונה והנכונה לצ'ולנט אמיתי, חם, מהביל, כהה, חונק ומחמם שמיכות כנדרש. הנה המתכון שלי, עם תמונות, שלבים והסברים.

מצרכים לסיר גדול ועמוק. מספיק לכ-12 איש, אולי יותר,עם תוספות של סלט כרוב ושניצל וינאי ליד...

מה צריך לצ'ולנט:

• 250 גר' שעועית לבנה יבשה מושרית ללילה. לשקול לפני ההשריה...
  
• 250 גר' גריסים או חיטה כנ"ל להשריה
  
• חצי כוס עד כוס שעועית אדומה כנ"ל להשריה
  
• 2 קילו בשר כתף טרי (צלי כתף, שייטל, כף) חתוך ל-6-8 חתיכות גדולות
  
• 6 שוקיים עוף
  
• 2 בצלים קצוצים גס
  
• 10 תפו"א בינוניים קלופים (2 מתוכם חתוכים לקוביות גדולות (4-6 חלקים כל אחד)
  
• 2 כפות עד חצי כוס דבש
  
• 20 שזיפים מיובשים (200 גר' בערך) מושרים בקערת מים קרים חצי שעה
  
• 3-4 ג'חנונים קפואים למחצה
  
• 1 קישקע מוכן - לא חובה
  
• תבלינים: פפריקה, כמון, כורכום, מלחפלפל
  
• אופציות: חצי כוס עד כוס גרגירי חומוס, שעועית בובס (גדולה מאוד)
  

מה צריך לקיגל או קניידלע:

• שתי כוסות קמח רגיל או חצי רגיל וחצי תופח או חצי רגיל וחצי סולת
  
• שתי כוסות מים
  
• בצל מטוגן
  
• שני תפו"א אדמה מגוררים דק וסחוטים היטב
  
• קובית של מרגרינה או מחמאה. מומלץ במקום על שתי כפות שמאלץ
  
• מלחפלפל, פפריקה למי שאוהב
  

ההכנה:

להשרות לילה לפני את הקטניות עם חצי כפית סודה לשתיה. כל סוג בקערה נפרדת.

לשקף בצל אחד קצוץ. להוסיף את הבשר ולסגור אותו כמה דקות. להוציא את הבשר. להוסיף את שאר הבצל הקצוץ ואת השזיפים לטגן עד להזהבה של הבצל. השזיפים יתנפחו ויתחילו להוציא מעט מיץ.

עכשיו נכניס פנימה 2 כפות גדושות של פפריקה, 1 כמון ו-1 כורכום. 2 כפיות של פפריקה חריפה לאוהבי החריפות, 2-3 כפיות פלפל שחור ו 3 כפות מלח. לערבב היטב 2-3 דק'. להוסיף חצי כוס מים. לערבב שוב. להניח בתחתית הסיר את פלחי תפו"א. על זה 3-4 חתיכות בשר. בצד אחד של הסיר לשים בערמה צמודה לדופן 2/3 מכמות השעועית. בצד ממול את הגריסים או החיטה.

על זה נסדר יפה את התפו"א השלמים (שלא יהיו גדולים). אחד על השני. ובין לבין את שוקי העוף ושאר הבשר. על התפו"א נמזוג את הדבש. נפזר מעל את שאר הקטניות בדגש לשעועית האדומה והחומוס. יכול להיות שיישארו גריסים ושעועית לבנה מיותרים. הכי חשוב למלא את הסיר עד ל-7-10 ס"מ מהמקסימום. בזמן סידור השכבה השנייה אני ממליץ להשאיר מעין גומחה במרכז. שהקטניות יהיו מסביב. למלא במים עד לגובה הקטניות. זה יישמר עבור הקיגל או הקניידלע. נשים במרכז את הקניידלע (ההכנה פשוטה: מערבבים הכל לעיסה נוזלית), ומסביב צמוד לדופן את הג'חנונים או את הקישקע.

לבשל ברתיחה עדינה כשעה וחצי עד שעתיים. לפני ההכנסה לתנור להוסיף ביצים שטופות בין הקניידלע לג'חנונים.

להכניס לתנור או על פלטה בחום 100-120 לכל הלילה. מישהו צריך לא לישון ולבדוק כל שעתיים את המים. להוסיף תמיד. איך יודעים שהחמין מתבשל היטב? לפי הריח! אם יש באמצע הלילה ריח חזק וטוב של חמין שחום ושרירי שמגיע עד לשכנים זה עובד. אם לא אז להגביר את חום התנור ב-20 מעלות. הצבע הכהה והחזק בדרך כלל מתקבל שלוש שעות לפני האכילה.

טיפים:

1. אלו הרבה מאוד מרכיבים לסיר צ'ולנט אחד. לי יש סיר גדול של 12 ליטר. תפחיתו כמויות לפי הטעם שלכם וגודל הסיר.
   
2. קטניות שהושרו במים ונשארו עודפות, אפשר להקפיא לפעם הבאה.
   
3. אם שכחתם להשרות את הקטניות בזמן, שפוט תבשלו בהרתחה כשעתיים.
   
4. קישקע אני מכין בסיר נפרד, ממש לא מעל החמין. קישקע בבני ברק מוכן מסולת וקמח עטוף בנייר אפייה ואפוי או מבושל בצ'ולנט. זו גם שיטה טעימה.
   
5. בחום של 80-100 מעלות ללילה אין צורך להוסיף עוד דמים, אבל הצ'ולנט יוצא בהיר יחסית. בכל אופן עבורי המבחן הוא הריח.

בצלים, שזיפים ותבלינים

נוסיף בשר טרי

נרכיב את הקיטניות

תפו"א, בשר, שוקיים ודבש

נכין את הקיגל או הקניידלע

נשים במרכז הסיר עם הג'חנונים והביצים

זה מוכן (נארה טוב יותר עם הסיר החדש)

בהגשה תפו"א ובשר בעיקר

ג'חנונים וקיגל

בהגשה, כל השאר

בהגשה, כל השאר...ההמשך

מי אמר אני ולא קיבל?!

התמונה הכי טובה שיש לי לקישקע לפני הפריסה להגשה

****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

אז צעקנו בפייסבוק. אז מה?!

זה לא הגיע. ציפיתי וחיכיתי, אמרתי כי הפעם זו הפעם. הייתה לי תקווה גדולה שהעיתונאים ירימו את הכפפה, מערכות העיתונים ינקטו עמדה חד משמעית ולא דרך מאמרי המערכת, או טור יומי. רציתי לראות כותרות של "אלי ישי: תתפטר!". כמו בלונדון. כמו בארה"ב. כמו בהרבה מדינות אחרות בעולם שיודעות איך להעביר מסר ברור, חד ותקיף לפוליטיקאים סוררים, חדלי אישים, ופאשלונרים סידרתיים. התבדיתי. לא קרה כלום. הזעקות שוככות, המאמרים כמו נכתבו לשבוע הקרוב, כמעט ועברנו לנושא הבא. תיכף שרה תחזור לכותרות, התחת של אברם יקפא בלונדון, ועוד כמה עשרות עצים יתנו את נשמתם עבור דוח חדש ממשרד מבקר המדינה, שיחזיק את עצמו אולי ליום אחד מעל מי האפסיים שלנו. יותר זול לקנות דיסק און קיי יוקרתי ומקרן משוכלל לכנופיית השלטון, מאשר להשמיד עצים בשביל דוח נוסף, שממש עכשיו, כבר לא רלוונטי. האמת, שמעתי וקראתי הרבה, מדי, עיתונות וחדשות בימים האחרונים, וחלק מעיתונאים לא ויתר. הבכירים שבהם דווקא מציקים לנתניהו וחבורתו היטב, כל בוקר, כל ערב, כל מסיבת עיתונאים. אבל שם זה נגמר. אם שרה לא צועקת הוא לא נבהל.

ומה אנחנו עשינו? מה אתם עשיתם בשביל לשנות את "עתיד ילדינו" כמו שבן כספית אוהב לומר. זה לא עבורנו, זה עבור עתיד ילדינו. הוא צודק. אבל גם אני צודק, כי העתיד שלנו חשוב יותר בשביל שיהיה עתיד לילדינו. צריך לטפל גם בעכשיו, לא רק במחר. יש לי רק מעט יותר משלוש מאות חברים בפייסבוק ועוד כמה שכנראה מפחדים לאשר אותי כחבר. רבים מגדוד החברים הזה, שלי, אוהב ויודע לכתוב סטאטוסים עדכניים בלוח המודעות האישי-פומבי הגדול בעולם. הסטאטוסים שלנו בפייסבוק דומים לא יותר מאשר לגל השקט ברדיו. אנחנו לא מפגינים, לא שורפים צמיגים, לא מבעירים את ערוצי התקשורת, לא יוצאים לרחובות כשצריך, לא. פשוט לא. אומרים זה מה שיש, מצקצקים רבות, מקללים עוד יותר, וממשיכים הלאה. איפה אם כל ההפגנות שתשנה משהו?! ואם האמא של ההפגנות תגיע, האם זה אומר שהפוליטיקאי התורן, ייבהל ממנה ויביא את אבא שלו שיצעק חזק יותר? כי אצלינו פוליטיקאי לא נבהל מאיומים, אצלינו רק ראש ממשלה מפחד מאיומים. הם יודעים את זה, אנחנו יודעים את זה, רק ראש הממשלה לא יודעת את זה.

אני כתבתי, מוצלח פחות או מוצלח יותר, פירסמתי בבלוג שלי, תת עיתונות לא מקצועית, אבל רק כתבתי. אני לא מהזן המפגין האקטיבי, רק בגלל שטרם ראיתי הצלחה של הפגנה אחת. אולי פספסתי, אולי באדישות ההפגנתית שלי אני תורם לחולשת ההפגנה שאמורה להצליח, אבל אני לא מפגין. אני צריך להפגין, אבל אין כאן הפגנות חשובות או מעניינות. האחרונה שהייתה נגמרה בחגיגות ברית המילה של בנו של רוצח ראש הממשלה. טפו. אנחנו עם אדיש. קולינו לא נשמע. למדנו להחליק, להתגבר, לחשוק שפתיים ולחרוק שיניים, העיקר להמשיך הלאה. למטרה. מתי שאלנו מהי המטרה? למה לחרוק שיניים? מתי הבנו מה ייצא לנו מזה במקום לשאול מה ייצא לנו מזה?! מתי אמרנו די?!!

מה צריך לעשות במדינה בשביל לראות פוליטיקאי שיודע את המשמעות של "אני אחראי"? לומר אני אחראי, או משרדי אחראי, את זה הם יודעים. לבצע את האחריות, זה לא. מה אתם עשיתם בשביל השינוי? בשביל לומר לילדים שלכם, שלנו "אני עשיתי! שיניתי, תרמתי"? אני מודה, לא עשיתי כלום. כל עוד כלום לא השתנה, אני לא עשיתי כלום. לא הייתי חלק ממשהו שעשה לשינוי הכלום הזה. אלי ישי עדיין שר, ביבי עדיין מצטלם היטב, שרה היא ראש הממשלה. הם כבר עברו את המשבר הזה. אנחנו עם כלום.

אז צעקנו קצת בפייסבוק. אז מה?!

****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

מתכון בואיקוס לכל השנה וגם לחנוכה

מתכון ישן ומשובח. שתחייה ואחותה מכינות בעיקר בחנוכה ובשבועות, לא יודע ממש ,למה גם לא בשאר השנה. אני חושב שהמקור לזה לפני השינויים זה דודה רינה או הבת הבכורה שלה א. בכל אופן, שווה את ההשקעה, גם אם נתקעתם עם קופסת קוטג' יום לפני תאריך התפוגה שלה. יהיה יופי לנר ראשון הערב.

מה צריך:

• ½ 1 חבילה קטנה של קמח תופח.
  
• ½ 1 קוטג'
  
• 1 לבן/אשל/שמנת חמוצה
  
• ½ כפית מלח
  
• 1 חב' מרגרינה רכה או 200 גר' חמאה
  
• ½ כוס גבינה צהובה מגוררת ומלוחה כלשהי מגוררת.
  
• תוספות: זיתים, עירית קצוצה, בצל ירוק קצוץ, פטריות, שום כתוש, עגבניות מיובשות, תערובת תבלינים ירוקים יבשים, זעתר, בצל קצוץ. מה שבא לכם....
  

כך נכין:

מערבבים הכל יחד עם חבילת קמח אחת. אח"כ מוסיפים בזהירות את החצי חבילה הנוספת לקבלת בצק לא קשה. חצי רך ועדין.

על תבנית משומנת ניצור כדורים בגודל של קלמנטינה. 30 דק' בתנור חם מראש של 180. לבדוק צבע אחרי 20 דק'. אם כבר חום יפה ומבעבע לסגור תנור. אפשר גם בתבנית של מאפינ'ס.

מומלץ להכין ולהקפיא. מתחמם יופי במיקרו ובאובן

בסלסלה בצד שמאל יש בואיקוס שבמתכון

****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

מעשה בג'חנון ולמה יש מאכלים שלעולם אני לא אצליח להכין......ומתכון

ותיקי פורום Yנט זוכרים את הסיפור הזה (תודה לנעמי דה פירסט על העזרה המציאת הלינק). פורסם בספטמבר, 2002, ערב סוכות. בשבת האחרונה, ערב נסיעתי, בילינו את הבוקר עם טיול הורים ומשפחות בגן של האמצעית. קיבלנו מטלות להכנה בבית, חלוקת מאכלים והפתעות לארוחת בוקר עשירה, ישראלית כזו, והיידה לטיול בשמורה בשפיים. היה אחלה טיול לילדים, גם נופים יפים (התמונות ממתינות במצלמה) וסיימנו בארוחת בוקר מפוארת. הרבה סלטים, בורקסים, פיתות, תוספות, פשטידות, ביצים וג'חנונים. זה לפני המתוקים. באמת שנהנינו. הארגון המופתי של ועד הגן מזה 10 שנים מצליח תמיד.

הסיפור שלי עם ג'חנון לא בא על פתרונו מאז שכתבתי את הרשום מטה. התייאשתי לחלוטין, ועכשיו אני מתמחה בקנויים למינם. ינון מקום ראשון – כפיים, חמסי מקום שני, זוגלובק ולאחר מכן שלושת האופים, מעדנות וכל השאר. אין זה משנה אם הם אפויים או לא. קיניתי סיר "מיוחד" בשוק בטירה, והם יוצאים לי שחומים להפליא, כל עוד, אני מזכיר, הם מהזן הקנוי. הבצק הזה לא מתחבר לי באצבעות, ואני לא מנסה. מהביתיים יש לנו ג'חנונים משובחים מאמא של חברה של שתחייה. הנה הסיפור המקורי עם כמה תיקונים קלים.

הסיפור פשוט כהרגלו. "אולי תכין ג'חנון למחר בבוקר" אומרת שתחייה לעד, בחצי שאלה ובחצי פקודה לא מוסווית היטב. "בא לך ג'חנון?" אומר אני, להלן הפחדן, "כי זה סתם בצק על הבוקר", מנסה עוד ניסיון התחמקות. עלו עלי מהר מדי.

"שוב פעם אתה והג'חנון" עוד מעט תגיד שאי..."

"אין ביצים" צווח הפחדן באושר.

"חכה קטנה". ירדנו במהירות האור, שלא הייתה מביישת צוות אנטרפרייז (סדרת מד"ב למושכלים), לקומה מתחת. הפלא ופלא, השכנה חוברת לימין שתחייה לעד, עם הביצים הנדרשות, ומוסיפה באושר "יש לי חמין מקרוני בתנור, אתה יכול לשים את הג'חנון אצלי לכל הלילה..." נגמר לי האויר. טוב שיש בקבוקונים קטנטנים כאלה, בצבע כחול, שהרופא נותן עם חמצן ונטוליני בפנים. חשוב שיהיה בהישג יד.

ולמה ההקדמה כי ג'חנון זה הפחד הקבוע שלי. מעולם וכנראה לעולם, אני לא אצליח להכין ג'חנון שיצא שחום-פריך כמו בצבעו האותנטי, שיהיה מוצק ולא יתנפח בסיר. ממש כמו שיש בבתי הג'חנון השונים שקמו בארץ, ואלו העטופים בניילון בקניונים בימי שישי, עם ביצה ורסק וקצת חריף "מה אתה אשכנזי? קח יעשה ממך גבר".

הרי מה זה ג'חנון בינינו? כולה קמח, מים, מלח, סוכר ומרגרינה. בסיר בלילה על 100 מעלות. כל כך פשוט שזה ממש מעליב. אז יש את יועצי אחיתופל, שכל מטרתם בחיים זה להכשיל אותי רק בשביל שיוכלו לומר לי אחורי זה "זה ממש קל, איך לא יצא לך?!". אפשר לזהות אותם לפי ה"תמרח מרגרינה בתחתית, תשים פרוסות לחם, חלה, פיתה ועל זה את הג'חנון". יש את המתקדמים יותר עם ה"קנית סיר לזה?", כאילו שהסיר קובע לג'חנון (מסתבר שכן, לבושתי וצביעותי המושלמה). המצחיק הוא, שאני מזן המאמינים שהאוכל של סבתא זצ"ל, יוצא הכי טוב שבעולם, רק בגלל הסירים מהאלומיניום שקיבלו פעם ממשרד העלייה, אחרי מלחמת מעולם השניה. אז מה. החוקים הרי לא חלים עלי, נכון ??! ממתינים כל הלילה, מחכה בסבלנות לשעות הקטנות עם ריחות משכרים, ופתאום מגיע הבוקר. שלא כמו בשמירה הצמודה והחמושה שלי בכד מים, על הצ'ולנט של שבת, כאן אין על מה לשמור. ג'חנון מכניסים וממתינים לתוצאות. להבדיל מהריון, כאן אני לא אחראי לתוצאה.

שבת בפתח, ושוב מפח נפש. הריטואל הקבוע "מה עוד פעם לא יצא הג'חנון? (זה ציטוט מתחת לשפם הבלתי נראה, "איזה כלומניק, ועוד אומר שהוא יודע לבשל. בטח אמא שלו מכינה את הממולאים והוא מביא אותם הביתה לפני שאני רואה)", נחשו לבד. "לא, לא יצא, סעי לבית הג'חנון ותביאי שלושה עם רסק וחריף בשביל הגבר." ראבעק, שוב הם התנפחו ויצאו צבע חום בהיר כאילו טמבור עושה ניסיונות לחגים. אז אכן, יש לי את הסיר עם המכסה שעלה 12 ש"ח. אז מה?!

תגידו, אולי למאכלים מסויימים צריך גִן אותנטי, בשביל שיצליח? האם תימני יכול להכין גפילטע עם חְרִיְין כמו שצריך?

מאז למדתי להוסיף ג'חנון לסיר של הצ'ולנט, ממש למעלה רגע לפני שנכנס לתנור. הנה המתכון לבצק ג'חנון או מלוואח של אמירה. כל דבר שהיא מכינה יוצא בינגו.לינק למתכון במטעמים. אני אעלה גם את המתכון של אמא שלי למלוואח.

מצרכים ל-20 יחידות:

• 1 ק"ג קמח
  
• 1 כפית אבקת אפיה
  
• 1/3 כוס דבש
  
• 1 כפית מלח
  
• ½ 2 כוסות מים פושרים
  

בנפרד: 1/3 כוס שמן רגיל

לקיפולים: 200 גר' מרגרינה מומסת

אופן הכנה:

בקערת המיקסר עם וו הלישה לשים את הקמח , אבקת האפיה והמלח, לערבל, להוסיף הדבש ובהדרגה 2 כוסות מים, לערבל עד שמתאחד, אם נראה יבש, להוסיף עוד קצת מים, הבצק צריך להיות מעט דביק. לאחר שמתקבל בצק, לשפוך מעליו את השמן, לכסות במגבת ולתת לנוח למשך 30 דקות.

ליצור מהבצק כדורים בגודל קלמנטינה, להניח על משטח ולכסות במגבת לחה. לתת לנוח 15 דקות.

בינתיים להמיס את המרגרינה בקערית. לקחת כדור, לטבול במרגרינה, מכל הכיוונים, להניח על משטח עבודה ובעדינות עם כרית כף היד (לא האצבעות), למתוח בעדינות לעיגול דק.

למרוח בעוד קצת מרגרינה וכאן מתחיל ההבדל...

לג'חנון:

לקפל את הצד הימני לאמצע, מעליו את הצד השמאלי ולגלגל את המלבן שנוצר למעין גלילה.

אם לא משתמשים מיד, אני עטפתי כל גליל בנילון נצמד והכנסתי לפריזר.

למלוואח:

קיפלתי את צד ימין למרכז ואז את החלק העליון למרכז, את צד שמאל למרכז ולבסוף את החלק התחתון, עד שנוצר מעין ריבוע.

אוספים את 4 קצוות הרבוע למרכז ויוצרים כדור.

את הכדורים מניחים בתבנית משומנת היטב, עטופה בנילון נצמד ומכניסים למקרר ל-30 דקות.

לאחר שמוצאים, שוב בעזרת הידיים משטחים את הכדור לעגול.. הפעם בעובי בערך 1/3 ס"מ.

אם לא משתמשים מיד, ניתן להניח דף ניר שעווה בין עיגולי המלווח, לעטוף היטב בנילון נצמד ולפריזר.

הג'חנון של אמירה

****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

כך נפגשנו. 5555

זה היה קצת יותר מ-5555 ימים. כתבתי את הרשומה הזו בזמן (!), חישבתי עם אקסל, אבל לא הייתי שלם עם התוכן והפרסום. יאללה, פXק איט. הנה זה פורסם.

לפני 5555 ימים יצאנו לראשונה. דייט נומרו אונו. 18/8/95. אני טוען שמאז התחתנתי איתה. לא הייתי עם מישהי אחרת מאותו היום. שתחייה טוענת כי יום ענידת השייבה מה.שטרן (שהיא כבר איבדה), זה היום הקובע. אז היא אומרת. למה אני טורח להכניס עובדות לויכוח?! הכרנו בסלקום, אני מאגף ההנדסה, והיא משירות הלקוחות. הכל היה עדיים בתולי, בחיתולים. לא היה סלולאר אמיתי בארץ. אפילו לא היה SMS. האקדמיה לא התכנסה להחליט על המסרון. היינו אולי 300 עובדים בכל החברה. להנדסה הייתה אז הילה של אלופי העולם. בנינו רשת סלולארית. זה היה מטורף לחלוטין, אבל לסיפור אחר. טיילתי לי במחלקת שירות הלקוחות כמו טווס צעיר בלול תרנגולות צפונבוניות. כולם היו צעירות, מאוד צעירות, וההורמונים עפו שם באוויר בצבעים שונים ומגוונים. 98% רווקים ורווקות. החיים בהרצלייה קיפוח היו מופלאים.

החלפנו מבטים כמה פעמים כשהייתי מגיע לקומה שלהם. לא ממש ניגשתי לשאול, הייתי תמצית מרוכזת של חנון, שרק שבר את קליפת החנוניות שלו, ומנסה לצאת החוצה. קניתי מגפי בוקרים שהכאיבו לי נורא, ג'ינסים מוזרים מאוד, חולצות איומות, וניסיתי בכל כוחי. באמת שניסיתי. לא הצליח לי כל כך. אולי כן, אולי היא ריחמה עלי, אבל מהר מאוד עברנו לקנות בגדים יחד, ז'תומרת בגדים עבורי, יחד. כל פעם שעליתי לקומת שירות הלקוחות, דאגתי לברר אם שתחייה שם. פעם אחת, אני זוכר בבירור, הגעתי למחלקה והיא הייתה בעמדה ממש מרוחקת, וחברות שלה רצו לספר לה שהגעתי. היא נעמדה, מסתכלת מסביב, לבושה בחליפה שחורה צמודה של אדידס, עם פסים לבני בצדדים. נשביתי בקסמיה באותו הרגע. אבל לא עשיתי כלום. עדיין גיששתי. ככה. הייתי חנון, לא קראתם??

לאחר יום או יומיים או יותר קיבלתי פתק מאחת החברות שלה. רציתי לקרוא מייד, אבל היא נתנה בי מבט ירוק של פיונה עצבנית, ואמרה לי לא עכשיו! השתגעת?! תקרא אחר כך. אז שמתי בכיס האחורי וחזרתי לעבודתי. אחרי כמה ימים של התהוללות עם חברים מהעבודה, על היאכטה של אבא של אחד מהם, ואני זוכר משהו מעורפל כמו חגיגה לתוך הלילה אצל חבר יקר אחר, לצערי, אבד לי הקשר עימו, מרמת אביב, נזכרתי בפתק. לוח הזמנים היה כזה, שבשלישי קיבלתי את הפתק וקראתי אותו בשישי בבוקר. רושם ראשוני מעולה. פשוט מבריק ומלא התלהבות. הבעיה הגדולה היא שלא ידעתי אם זה פתק מהחברה שלה או ממנה. קיוויתי, אבל החוכמולוגית הזאת לא חתמה על הפתק, יענו לא היה לי שם. רק מספר טלפון. התקשרתי למנהלת הצוות שלה בשירות לקוחות לברר למי שייך הטלפון. היא תיחקרה אותי שעה בערך על כל מה שהיה ויהיה, על מה שכתוב בפתק תוך ניתוח עדין ומדוייק של כל מילה, הברה וסימני פיסוק. גם צבע הפתק, העט, הכתב וכו'. הכל עבר בחינה.

התקשרתי אליה והיא הייתה באילת עם המשפחה . הסברתי והתנצלתי כיאות. קבענו להיפגש אחרי שהיא חוזרת. נפגשנו שבוע לאחר מכן, ואז מתחיל הסיפור המוכחש לחלוטין על ידי שתחייה שלי (איפה המצלמה בסמארטפון כשצריך באמת???). בקולנוע כפר סבא, החדש, קניון ערים, השוס בשרון של אמצע שנות התשעים, הלכנו לראות את תשכחי את פאריז של בילי קריסטל, ולאחר מכן ישבנו מחוץ לקולנוע באלכסנדר. היה פעם כזה דבר, בית קפה אלכסנדר. דומה לקפולסקי, גם בטעם. היה גם פאלי (פה אלכסנדר לא ידרוך). היו זמנים. שתחייה נשרפה כהוגן תחת השמש הדרומית, עד לצבע שוקולד מריר 80% קקאו. הכל נשרף לה כולל הטופלס. היא הגיעה בזהירות רבה, לדייט שלנו, עם שמלה צהובה, מבד שאני לא מזהה, אוורירית וקלילה, מתנפנפת לה בבריזה של אוגוסט ובלי חזייה. אני מדגיש, בלי חזייה. והיא כזאת סוכית, שחבל לכם על הזמן. מה היא רואה בחנוניה הפולני שלפניה?
עכשיו תחשבו מה עבר עלי, ערב שלם, לראות את הדייט שלי מגיעה עם מחשוף (לא עמק הסיליקון, אבל הכל היה חשוף), ובלי חזייה. השמלה גם הייתה בעלת גוון שקוף. מה עבר עלי?!! למה לא ראיתי חצי סרט ופתאום היה לי תיאבון כל כך גדול באלכסנדר? היא ישבה מולי בבית הקפה. אני ראיתי רק טופלס מול העיניים. זה מה שאני זוכר. טופלס. עכשיו שתכחיש. מ'כפת לי.
יום למחרת יצאנו שוב בערב, תירצתי משהו על העבודה ונסענו לנו לסיבוב.

חמסה-חמסה-חמסה-חמסה ימים ולילות עברו מאז. עליות ומורדות, משברים וביחד. שלושה ילדים, דירות, עבודות, קריירה, שינויים והעתיד עוד פתוח. למה זה התפקיד שלי לזכור את המתנות בתאריכים החשובים?

היא התחילה איתי. שתגיד מה שהיא רוצה, אבל היא התחילה. יש עדויות. :-D

רוצים לדעת מה היה כתוב בפתק? תשאלו...

****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

הצילו!!! יש גבר חולה בבית.......

קראתם נכונה. אני חולה, ככה זה בחיים. לפעמים נהיים חולים. אז אני חולה. חולה אמיתי, לא חולה מדומה. אודה על האמת, אין לי שפעת. גם לא צינון. העיניים לא דומעות, האף לא מרטט ונוזל, אין לי סחרחורות, לא מזיע בטירוף, אין טישו קלינקס-אלוורה לידי, אבל יש אוטריווין מנטול וכדורים למכביר. גם חלילה לא סובל מדלקת קשה. אני גבר חולה במחלה קשה, אבל מחלה כללית. כזו של גברים. אין לה הסברים, לא יודע ממה היא נגרמת, אבל אני מרגיש חולה, מתנהג חולה, לכם אני חולה. אם אני אמצא את הגורם למחלה הזאת "גברים-כללית", נשות העולם יעניקו לי פרס נובל ל"ברוך שפטרנו". נתפס לי הגב והעורף. כן, כן, כן, העורף. בקושי מסובב את הראש. אפשר לחשוב שרק לי זה קורה.

גלעד שליט. חי. שבוי, למה?!

1589 ימים, כמה עצוב! נראה כי כלום לא זז בעינינו. רק הטיקר שסופר את השניות והדקות, לשעות וימים ,באתר למענו. יש מין קסם במספרים. 1000 ימים זה עם נפח שגורם להשתאות אצל הלא מחוברים. "מה, איך עברו אלף ימים?! כאילו היה לפני שבוע". היום למשל, אף אחד לא יתראיין, או יגיד משהו בנושא שחרור גלעד. מהדרות החדשות "הילד של כולנו" כך אומרים ההורים, הפוליטיקאים כשנאנסים לומר משהו מול המצלמות. כך אומרת שרה. ביבי בעיקר, שותק, שלא נכפיש את שמו ונאמר מתעלם. ברק כבר אמר, אולי אפילו יותר מדי.

גלעד קמל בצינוק השבי שלו. אין זה משנה אם הוא זוכה לתנאים של י. תשובה בסוויטה בריץ' קרלטון, או לצינוק בכלא טורקי נוסח אקספרס של חצות, נפשית הוא קמל. קמל כמו פרח בחום של הקיץ, או דרדר סגול באחוריים של הפוליטיקאים.  אני לא יודע איך הוא מתמודד עם זה, אם בכלל הוא מצליח להתמודד, או איך הוא יחזור. אני מאחל לו שיחזור ללא צלקות נפשיות בלתי ניתנות לרפואה, אבל אני רק מקווה. לצערי הוא כנראה לא יחזור עם שלמות נפשית. הוא ישתנה לעולם. המשפחה כבר השתנתה.

יש לי גם ביקורת על הממשלה, וגם חיזוק עבורה. הביקורת פשוטה. תתנהגו כבני אדם למצוקה חוצה גבולות, מצוקה של עם, לא רק של משפחה. איך לא התביישתם לעבור ליד אוהל המחאה, במדרכה ליד בית רוה"מ, ולא להזמינם לארוחת חג ראש השנה, לא בערבי שישי, לא לומר שלום, לא להתעניין, לא להביא פיצות (זוכרת שרה, כמה טוב זה מצטלם?!), רק להתעלם. אני מאמין במיליוני אחוזים לאביבה שליט, שספרה בעצב ובאכזבה כך, על הסרים ורוה"מ (בכוונה סרים ולא שרים). זו בושה אישית של כל אחד ואחד מהעלובים האלו. זו בושה שלנו, על כך שאנחנו מוותרים להם. אתם חושבים שהם חשים בושה??! פוליטיקאי ישראלי עם מצפון ובושה חברתית??!! אני אמצא חזיר כשר לפני שאמצא אחד כזה.

חיזוק לממשלה גם כן די פשוט. אני מאמין בלב שלם כי הם, שם למעלה, במטבחון הקטן עם הבורקסים שלהם, דנים במצבו יומיום. מנסים למצוא פתרונות לבעיה הקשה הזו. אני יודע שהם רוצים את גלעד בבית ועובדים קשה על כך. כנראה, כל אחד מהם בגלל המניעים שלו. לחלקם מניעים לא ממש טהורים. אני מקווה שאני טועה, ובגדול, ועימם הסליחה, אבל נראה לי שהקופון התקשורתי שהם יגזרו מזה, שאולי יתורגם לעוד קול בקלפי, חשוב יותר מהעניין עצמו, להציל חייל שבוי.
צריך גם לזכור כי לפעמים אין מי שרוצה לפתור את הבעיה הזו, בצד השני. גם אופציה צבאית לא על הפרק. מה אם גלעד יושב ממולכד על חבית חומר נפץ? אנחנו יודעים? אנחנו לא יודעים? אני לא יודע. אני לא חבר ועדת שו"ן (שבויים ונעדרים), ואין לי כל ידע פנימי או חיצוני, כמו לשאר עם ישראל. אני רק מאמין שהם עושים הכל להביא לשחרורו של גלעד. הבעיה היא שהם לא מספרים לנו מספיק מה עושים שם, וחוזרים על הטעות הגדולה של רבין בנושא רון ארד. רבין הודה בטעות הזו. תעשו גוגל. הם טועים מכיוון אחר. הם לא רוצים שנדע איפה הם נכשלים. רק איפה הם מצליחים. הכל תרבות של רייטינג. אין בוגר אחראי עם יכולת החלטה ללא קשר להצלחה או כישלון, אלא קשר ישיר רק לאחריות הלאומית שלו. האחרון היה שרון. פרס כבר בפנסיה.

אני בעד שיחרורו במחיר מאוד גבוה. שיוציאו 2000 עבורו. חייל אחד שלנו שווה מיליון מחבלים פלשתינים. צריך לסיים את זה. אבל, לא מוכן לשחרר עבור גלעד מגה סטאר מחבלים עם דם של עשרות ומאות יהודים, אזרחים, על הידיים. הם יחזרו תוך שנייה ורבע לפיגועים חדשים ויציתו מחדש את גל הטרור בישראל. אם ימותו לאחר מכן עוד 100 אזרחים, זה באמת שווה?! לא יודע. דילמה שכרגע אני מחליט נגדה. אולי אני אשנה את דעתי.

מצד אחרון, גם לי, כמו לכל עם ישראל שיושב בסלון, או בבתי הקפה, יש פתרון למצב, רק שאף אחד כנראה לא יישם אותו. אין לנו מנהיגות עם "ביצים". תגידו לברק שיתקשר אלי…….

עברנו 1500 ימים, ואנחנו בדרך לאלפיים. כי 2000 זה מספר. מספר חזק. מספר שעושים למענו מהדורות חדשות מיוחדות בשעה 8 בערב. אנחנו חזקים רק במספרים. כל הזמן מודדים את עצמינו, המדינה, החינוך, הביטחון, תאונות הדרכים, האוצר וכל השאר, רק במספרים. שכחנו מי עומד מאחוריהם. זו הסיבה למה כתבתי היום. 1589. זה מספר חזק בדיוק כמו אתמול ובדיוק כמו מחר. אין חשיבות למספר, רק חשיבות לאיש, לחייל, לבן, לנכד ולאח שעומד מאחוריו.

****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

הפעם בעד. בעד הכפלת המענקים לחרדים!!!

כן. בעד. בגדול ובענק. מה ששמעתם. בעד הכפלת דמי הסיוע, דמי הבטלה, דמי העוני, דמי הנזקקות, דמי הרמאות, לכל הקהילה החרדית שחיה לפי הכספים האלו.

זה לא בציניות, ולא עם קריצה. בעד!!

רק סיפא קטנטן, משהו שולי, לא ממש חשוב, די פעוט, אתם יודעים, תנאי פיצפון כזה לקבלת הכספים. הנה הרעיון המהפכני שלי, העבירו לכל חברי הכנסת שאתם מכירים: הכספים האלו ינתנו בהחזר מס הכנסה חודשי בתלוש השכר. נכון פשוט?!

יש לי כל כך הרבה מה לומר ולכתוב על החרדים, כספים ייחודיים, עוקף בג"צ מימין, גניבה משמאל, דיל קטן מתחת לשולחן, ניצול וגזל של הכסף שלי ושלכם, אלו העובדים למחייתם, בעיקר מחייתם של החרדים. בל נשכח את כן צה"ל, לא צה"ל, עומדים ביום הזיכרון או לא, אבל אני לא אכתוב.
הכל כבר נכתב. תפתחו עיתונים ותקראו. מה באמת, נשאר לומר על רוה"מ ביבי (תגידו כמו בתוכנית ההיא של יאיר לפיד, רו-הא-מ) שהחליט להשוות את התנאים שהוא מציע לחרדים גם לסטודנטים מובטלים עם שלושה ילדים???!! מי שבחר בו שיקום. שיעמוד בבושה ויסביר למה הוא בחר בו. אני לא ולעולם לא אבחר בו. הכל היה ידוע לפני הבחירות. העם הזה מקשיב בקושי (חוצמזה שציפי ניצחה, אלו העובדות היבשות).

דוגרי, אין לכם תחושת קבס איומה כל פעם שגפני פותח את הפה ודורש השוואת תנאים לחרדים??!! מתי יהיה השוואת תנאים לחילונים?!!

גם אני רוצה דירה על חשבון המדינה, פטור מהכל, לחיות בלי לעבוד, כיתות לימוד של 15 ילדים בכתה, מימון מלא של ארוחת צהריים, לימודים עד 6 בערב לבי"ס, קייטנות במימון מלא, ולהשריץ ילדים שמישהו אחר (כמוני) מגדל אותם. אז מה אם אני רוצה :-(

חרא של מדינה, אבל אחלה ארץ. תהנו כל עוד זה נמשך. זה ייגמר. מתישהו נחזיר את המפתחות לאו"ם.

ספר מתכוני החורף 2008

בתחילת דרכו של Yנט, היה ערוץ אוכל בו ניתן היה לשלוח שאלה ולקבל תשובה, בעיקר על איך עושים ומה שמים. השאלה הראשונה שלי היית (כמתבקש), איך מכינים קישקע. משי, מנהלת הערוץ הראשונה והמיתולוגית, התקשתה בתשובה. עד היום התשובות מרובות והטעם, הצורה, המרקם והצבע המושלם שסבתי עליה השלום היית המכינה, פשוט לא ניתנים לשחזור. המתכון אבד לצערי הרב (הסבתא השנייה, עם עוגת שוקולד עשירה בפסח, לא זו מעוגת התפוזים).

המאכלים האהובים עלי הם תבשילים סמיכים ומהבילים. כאלו שלוקח הרבה זמן לבשל בין אם על גז, בתנור, או בפוייקה. למעשה אם ארחיב את היריעה, אז עבורי, מתכונים של חורף כוללים גם מרקים משובחים וסמיכים, בין השאר. בשנת 2003 התחלתי לאסוף מתכוני חורף מפורום האוכל של Yנט. המתכונים האלו הועלו לפורום ע"י המשתתפים, חלקם המזערי גם פורסם בכתבות האוכל השונות ע"י כתבי Yנט, וכל המתכונים קיבלו את אישור הכותב או Yנט, ברבות השנים לפרסומם כאן, בקובץ הנוכחי. נוספו גם מתכונים מאתר מטעמים. אלו שני הערוצים בהם הגיעו המתכונים.

זהו העדכון האחרון, משנת 2008 וכולל כ- 250 עמודים. השנה אני מעדכן שוב, כנראה בפעם האחרונה, וביקשתי את עזרת הפורום. לצערי הפורום כעת מדולל בכותבים, ואני צופה היענות חלשה. אני אנסה גם בפורומים השכנים לערוץ האוכל. מי שרוצה, מוזמן בכיף לשלוח אלי את מתכוני החורף שלו\שלה. כאלו שמבשלים בבית, מאז ימי סבתא רבה או החל מארוחת הצהריים האחרונה בהם המצאתם משהו חדש. העיקר שזה לא לקוח מספר.

השנה אני אנסה (כבר התחלתי) להוציא לאור את הספר בתמיכה של הוצאת ספרים גדולה, כאשר ההכנסות יהיו קודש למלחמה בסרטן, בהתמקדות על סרטן ילדים.

אם אהבתם, שנאתם, המלצתם, שלחתם לחברים במייל (מותר ומומלץ, רק אנא פרסמו את המקור), יש לכם רעיונות לשיפור, לעריכה, להקדשה, או עזרה, אנא הודיעו לי כמו שאתם יודעים איך.

****************************************************************

לינק להורדה נמצא בלינקיה מימין בבלוג (ספרו לי אם זה לינק שבור).

<!--[if gte mso 9]> Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE <!--[endif]-->לינק להורדה נמצא בלינקיה מימין בבלוג (ספרו לי אם זה לינק שבור), מתנצל על ריבוי הפרסומות באתר הזה. אשמח להמלצות לאתר אחר.