ותיקי פורום Yנט זוכרים את הסיפור הזה (תודה לנעמי דה פירסט על העזרה המציאת הלינק). פורסם בספטמבר, 2002, ערב סוכות. בשבת האחרונה, ערב נסיעתי, בילינו את הבוקר עם טיול הורים ומשפחות בגן של האמצעית. קיבלנו מטלות להכנה בבית, חלוקת מאכלים והפתעות לארוחת בוקר עשירה, ישראלית כזו, והיידה לטיול בשמורה בשפיים. היה אחלה טיול לילדים, גם נופים יפים (התמונות ממתינות במצלמה) וסיימנו בארוחת בוקר מפוארת. הרבה סלטים, בורקסים, פיתות, תוספות, פשטידות, ביצים וג'חנונים. זה לפני המתוקים. באמת שנהנינו. הארגון המופתי של ועד הגן מזה 10 שנים מצליח תמיד.
הסיפור שלי עם ג'חנון לא בא על פתרונו מאז שכתבתי את הרשום מטה. התייאשתי לחלוטין, ועכשיו אני מתמחה בקנויים למינם. ינון מקום ראשון – כפיים, חמסי מקום שני, זוגלובק ולאחר מכן שלושת האופים, מעדנות וכל השאר. אין זה משנה אם הם אפויים או לא. קיניתי סיר "מיוחד" בשוק בטירה, והם יוצאים לי שחומים להפליא, כל עוד, אני מזכיר, הם מהזן הקנוי. הבצק הזה לא מתחבר לי באצבעות, ואני לא מנסה. מהביתיים יש לנו ג'חנונים משובחים מאמא של חברה של שתחייה. הנה הסיפור המקורי עם כמה תיקונים קלים.
הסיפור פשוט כהרגלו. "אולי תכין ג'חנון למחר בבוקר" אומרת שתחייה לעד, בחצי שאלה ובחצי פקודה לא מוסווית היטב. "בא לך ג'חנון?" אומר אני, להלן הפחדן, "כי זה סתם בצק על הבוקר", מנסה עוד ניסיון התחמקות. עלו עלי מהר מדי.
"שוב פעם אתה והג'חנון" עוד מעט תגיד שאי..."
"אין ביצים" צווח הפחדן באושר.
"חכה קטנה". ירדנו במהירות האור, שלא הייתה מביישת צוות אנטרפרייז (סדרת מד"ב למושכלים), לקומה מתחת. הפלא ופלא, השכנה חוברת לימין שתחייה לעד, עם הביצים הנדרשות, ומוסיפה באושר "יש לי חמין מקרוני בתנור, אתה יכול לשים את הג'חנון אצלי לכל הלילה..." נגמר לי האויר. טוב שיש בקבוקונים קטנטנים כאלה, בצבע כחול, שהרופא נותן עם חמצן ונטוליני בפנים. חשוב שיהיה בהישג יד.
ולמה ההקדמה כי ג'חנון זה הפחד הקבוע שלי. מעולם וכנראה לעולם, אני לא אצליח להכין ג'חנון שיצא שחום-פריך כמו בצבעו האותנטי, שיהיה מוצק ולא יתנפח בסיר. ממש כמו שיש בבתי הג'חנון השונים שקמו בארץ, ואלו העטופים בניילון בקניונים בימי שישי, עם ביצה ורסק וקצת חריף "מה אתה אשכנזי? קח יעשה ממך גבר".
הרי מה זה ג'חנון בינינו? כולה קמח, מים, מלח, סוכר ומרגרינה. בסיר בלילה על 100 מעלות. כל כך פשוט שזה ממש מעליב. אז יש את יועצי אחיתופל, שכל מטרתם בחיים זה להכשיל אותי רק בשביל שיוכלו לומר לי אחורי זה "זה ממש קל, איך לא יצא לך?!". אפשר לזהות אותם לפי ה"תמרח מרגרינה בתחתית, תשים פרוסות לחם, חלה, פיתה ועל זה את הג'חנון". יש את המתקדמים יותר עם ה"קנית סיר לזה?", כאילו שהסיר קובע לג'חנון (מסתבר שכן, לבושתי וצביעותי המושלמה). המצחיק הוא, שאני מזן המאמינים שהאוכל של סבתא זצ"ל, יוצא הכי טוב שבעולם, רק בגלל הסירים מהאלומיניום שקיבלו פעם ממשרד העלייה, אחרי מלחמת מעולם השניה. אז מה. החוקים הרי לא חלים עלי, נכון ??! ממתינים כל הלילה, מחכה בסבלנות לשעות הקטנות עם ריחות משכרים, ופתאום מגיע הבוקר. שלא כמו בשמירה הצמודה והחמושה שלי בכד מים, על הצ'ולנט של שבת, כאן אין על מה לשמור. ג'חנון מכניסים וממתינים לתוצאות. להבדיל מהריון, כאן אני לא אחראי לתוצאה.
שבת בפתח, ושוב מפח נפש. הריטואל הקבוע "מה עוד פעם לא יצא הג'חנון? (זה ציטוט מתחת לשפם הבלתי נראה, "איזה כלומניק, ועוד אומר שהוא יודע לבשל. בטח אמא שלו מכינה את הממולאים והוא מביא אותם הביתה לפני שאני רואה)", נחשו לבד. "לא, לא יצא, סעי לבית הג'חנון ותביאי שלושה עם רסק וחריף בשביל הגבר." ראבעק, שוב הם התנפחו ויצאו צבע חום בהיר כאילו טמבור עושה ניסיונות לחגים. אז אכן, יש לי את הסיר עם המכסה שעלה 12 ש"ח. אז מה?!
תגידו, אולי למאכלים מסויימים צריך גִן אותנטי, בשביל שיצליח? האם תימני יכול להכין גפילטע עם חְרִיְין כמו שצריך?
מאז למדתי להוסיף ג'חנון לסיר של הצ'ולנט, ממש למעלה רגע לפני שנכנס לתנור. הנה המתכון לבצק ג'חנון או מלוואח של אמירה. כל דבר שהיא מכינה יוצא בינגו.לינק למתכון במטעמים. אני אעלה גם את המתכון של אמא שלי למלוואח.
מצרכים ל-20 יחידות:
- 1 ק"ג קמח
- 1 כפית אבקת אפיה
- 1/3 כוס דבש
- 1 כפית מלח
- ½ 2 כוסות מים פושרים
בנפרד: 1/3 כוס שמן רגיל
לקיפולים: 200 גר' מרגרינה מומסת
אופן הכנה:
בקערת המיקסר עם וו הלישה לשים את הקמח , אבקת האפיה והמלח, לערבל, להוסיף הדבש ובהדרגה 2 כוסות מים, לערבל עד שמתאחד, אם נראה יבש, להוסיף עוד קצת מים, הבצק צריך להיות מעט דביק. לאחר שמתקבל בצק, לשפוך מעליו את השמן, לכסות במגבת ולתת לנוח למשך 30 דקות.
ליצור מהבצק כדורים בגודל קלמנטינה, להניח על משטח ולכסות במגבת לחה. לתת לנוח 15 דקות.
בינתיים להמיס את המרגרינה בקערית. לקחת כדור, לטבול במרגרינה, מכל הכיוונים, להניח על משטח עבודה ובעדינות עם כרית כף היד (לא האצבעות), למתוח בעדינות לעיגול דק.
למרוח בעוד קצת מרגרינה וכאן מתחיל ההבדל...
לג'חנון:
לקפל את הצד הימני לאמצע, מעליו את הצד השמאלי ולגלגל את המלבן שנוצר למעין גלילה.
אם לא משתמשים מיד, אני עטפתי כל גליל בנילון נצמד והכנסתי לפריזר.
למלוואח:
קיפלתי את צד ימין למרכז ואז את החלק העליון למרכז, את צד שמאל למרכז ולבסוף את החלק התחתון, עד שנוצר מעין ריבוע.
אוספים את 4 קצוות הרבוע למרכז ויוצרים כדור.
את הכדורים מניחים בתבנית משומנת היטב, עטופה בנילון נצמד ומכניסים למקרר ל-30 דקות.
לאחר שמוצאים, שוב בעזרת הידיים משטחים את הכדור לעגול.. הפעם בעובי בערך 1/3 ס"מ.
אם לא משתמשים מיד, ניתן להניח דף ניר שעווה בין עיגולי המלווח, לעטוף היטב בנילון נצמד ולפריזר.
הג'חנון של אמירה
****************************************
הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…
