מה, אין כלום השבוע?!

"מה יש לנו מיוחד השבוע?" אני לשתחייה, המנהלת האישית שלי לענייני חברה וקהילה. היא לא מרשה לי לומר שהיא המנהלת. מעכשיו היא לא.

"לא נראה לי שיש משהו. אין אירועים השבוע, לא במשפחה, לא עם החברים, לא בבתי ספר והגנים ולא בעבודה. נראה שבוע שקט". היומן הממוחשב הביולוגי הראשון מותקן אצלה. היא לא שוכחת כלום. אבל, במלוא הכלום של הכלום. ממש כלום. הכל היא זוכרת. במיוחד את מה שאני לא עושה. לפני שנמשיך אני חייב הסבר קטן, שאולי יגדל לפוסט גדול. אני לא זוכר כלום. שום דבר כמעט שקשור בכל הדברים האלו שבבית. אם אומרים לי ואני מגיב, אז מבחינתי הסתיים האיוונט. אין טעם לזכור. אם אני לא עשיתי משהו, במילא יזכירו לי לפני שאני צריך לעשות, גם תוך כדי, וגם וידוא ביצוע לאחר מכן עם הנחיות להמשך. דפק גדול, פשוט לא זוכר.

"יופי!!" ש-ק-טטטטט. שבוע שקט. אפשר לנוח כל השבוע מול המחשב שלי ולנסות לשבור סופסוף את השלב בסטאר-קראפט שאני לא עובר כבר חודשיים".

"נראה לך באמת?! יש מלא דברים לעשות. מלא, שאתה לא עושה כבר הרבה זמן! קודם כל צריך ביוקר באיקאה כי נגמרו הכוסות שתייה". בוחנת אותי לראות אם הקשבתי לדבריה. אני לא מאמין שנגמרו הכוסות, וזה ה-תירוץ לאיקאה. "ויש לך גם לטפל במחסן, להחליף שעון לדוד, שקעים, מכסים, ארונות, לזרוק, להוציא, להכניס, לסדר"........ המון לסדר. אני שונא לסדר. מוכן לשלם בשביל שמישהו אחר יסדר. "למה השבוע? אפשר בשבת בבוקר". עיני עגל מול עיני הלא-מאמינה-שאתה-עונה-לי-שוב-עם-השבת! אתה א-פ-ע-ם לא עושה משהו בשבת!!!". נגמר הויכוח, הלך השבוע חופש.

"אולי נלך לראות סרט השבוע?". היא. נשבע לכם שזה בא ממנה. היא אמרה סרט! ככה פתאום בלי הכנה מוקדמת, בסיום הדיון החד צדדי על מהות הסדר שממתין לי לביצוע השבוע. כמובן שזה יהיה סרט שאני ארדם בו, אבל יוצאים לסרט! אפילו שבדייט הראשון שלנו יצאנו לסרט, מאז אולי ראינו יחד חמישה סרטים. בדרך כלל אני רואה עם חברים או לבד, בחו"ל. שתחייה לא אוהבת סרטים. היא נרדמת. "טוב אני אחפש לנו".

"אבל שיהיה סרט טוב כזה, דרמה, שאני יכולה לראות ולא את החלל שלך". אררררררררר.פפפפפפ. זה אני.

אז הגיע יום שני, יום הסרט. יצאתי מוקדם מהאין עבודה שלי, לקחתי את הבנות מהגן, אמא שלי כבר אצלינו בבית, מבשלת, מכבסת, מגהצת, מקפלת, מסדרת ושומרת על השלושה בערב. אבא שלי יגיע לתמיכה מוסרית, בעיקר, ואולי גם אחותי הגדולה (שהיא האמצעית אבל גדולה מאחותי הקטנה. הממממ). אמא שלי מגיעה אלינו הביתה כל יום שני אחר בצהריים, כבר שנה שלישית, מאז שהנסיך עלה לכיתה א'. מסדרת לנו את החיים פעם בשבוע.

"אני עדיין בעבודה. נכון שאתה מסתדר בבית?". היא בנימה של דאגה, אבל יודעת שאמא שלי כאן. אז אין דאגה. זה בכאילו. ההורים שלה גם הגיעו לביקור עם הקוסקוס והמרק ליורש העצר והנסיכה. אמא שלי הכינה מרק עוף להמשך השבוע. אז אני מסודר. יושב וכותב פוסטים, מעדכן עמודים בספר החדש. יש לי שקט. אז מה אם הלך הסרט. ציפיתי האמת, אבל לא ייצא. אני עוד אזכיר לה את ההברזה הזאת. מטעמים אני אעשה מזה. יש לי קלף ביד.

"אבל, קבענו לסרט הערב". האש פאפי. "לא נורא, נלך ביום אחר". הנהלה.

"אולי נבריז בשלישי מהעבודה לאיזה לילה קוויקי באילת ונחזור ברביעי?" בטוח נמצא בייביסיטר. נפזר את הילדים וניסע "לנפוש". קבענו בצימר בצפון הלבן. לא נסענו. היא עם ישיבות חשובות, ולי היה חד יומי במילואים. שכחתי.

רביעי, בבוקר המאוחר, "בא לך למסעדה, טובה, הערב?". ברור, אפילו שאני צם בחודשיים האחרונים, תמיד יש משהו טוב לאכול. איפה שלא ננסה בסוף נגיע לפיתוח. אני שונא את תל אביב, ולא ממש מכיר את המסעדות בה. כמה בודדות, אבל אני שונא את תל אביב. את העיר, החנייה, הנסיעה לשם. שונא. טוב לי בפיתוח ואני יודע שאני מפסיד הרבה חוויות קולינאריות מיוחדות. שמישהו כבר יעשה את תלת אביב נגישה לתושבי הכפר. "קבעתי לנו". אוכלים בתשע. "למה כל כך מאוחר? אולי בשמונה וחצי?". שיניתי. נגיע בתשע ורבע כרגיל. אין בייביסיטר. לא נסענו.

"בחמישי בטוח אנחנו יוצאים בערב, לבד או עם חברים, העיקר שיוצאים". היא. "אין בעיה, תבחרי כל מה שאת רוצה". אני לוקח פיקוד לרגע. " לא תבחר אתה". הרגע חלף. לא בא לי בחמישי בערב. בשישי בבוקר יש לי עוד שלב ניקוז בסדנא, אחרון וחשוב, להוצאת המסטיקים שדבוקים לי בצנרת מאז גיל שש. אני בצום. שכחתי. "אז אני יוצאתך עם חברות, לא איכפת לך נכון??!". נ-כ-ו-ן, זו התשובה היחידה. מצד שני באמת שלא איכפת לי. אני לא מהמונעים יציאות למינהםן. שתצא. היא עובדת מספיק קשה, ואני עוד מבלה לא מעט בחו"ל, כך שמגיע לה חופש. כמה שבא לה, בחיי. אז מה אם אני ממרר לי בתוככי ליבי על בדידות עולמי הצר, והכמיהה לקצת תשומת לב. אז מה, בחושך לא רואים. אז מה?

עוד שבת מגיעה, הנה נגמרה. ממש עכשיו מתחיל שבוע חדש. השבוע זה השבוע. בטוח נמצא זמן לשנינו. חייבים. אני מקנא באלו שיש להם יום קבוע לשניהם באמצע השבוע. ניסינו, באמת שניסינו. לא תמיד מצליח. מוותרים פעם אחרת ומשם זה כדור שלג חלקלק. אולי נעשה משהו בקריסטמס?

[caption id="attachment_1141" align="aligncenter" width="507" caption="מה כאן לא בסדר?!"][/caption]

****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

מתכון סיידר חם ומתובל לימים קרים

זה רץ נהדר אחרי צ'ולנט עם העוגה לקינוח, רק למי שזכר להשאיר מקום. הכמות מתאימה להרבה אורחים שבאו לצהריים.

מה צריך:

• 1 תפוז גדול
  
• 1 לימון
  
• כוס פירות יער מיובשים לא מסוכרים, דומדומיות וחמוציות למשל.
  
• 4 ליטר סיידר מוכן מהתרכיזים הקפואים הרגילים.
  
• 6 מקלות קינמון בינוניים (10 ס"מ בערך) האורך לא קובע.......
  
• אופציה: 12 שיני ציפורן שלמים
  

להגשה:

פרוסות תפוח עץ מיובש

ההכנה:

נחתוך שתי פרוסות עבות של התפוז, ממרכזו. ממש לחצות את התפוז לרוחבו, ומכל חצי לחתוך פרוסה עבה של ס"מ+ בערך. לאוהבי הציפורן, ננעץ את שיני הציפורן בקליפה של פרוסות התפוז. לנעוץ היטב שלא יתפרק בבישול.

נקלף רצועות ארוכות ורחבות עד כמה שניתן מקליפת הלימון, בערך ¾ לימון. נביא לרתיחה יחד את כל המרכיבים: פרוסות תפוז עם ציפורן, קליפת לימון, סיידר, ומקלות קינמון.

לאחר הרתחה להוריד את הלהבה לנמוכה, נוסיף חמוציות למשל, ונמשיך ברתיחה עדינה למשך 15 דק' נוספות.

בהגשה נוסיף פרוסת תפוח עץ מיובש לכל כוס.

סיידר חם

****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

כי עובדים עלינו, עובדים עלינו...

השיר בסוף הפוסט הזה נכתב לפני כשלושים שנה. ככה אז אמרו על שלטון הליכוד הראשון. מה השתנה מאז? הנה הגענו לסיומו של עוד שבוע פוליטי ועמוס דברי הבל, קשקושים לרוב, אוויר חם וניפוח בלונים. עבודה, אפס. תוצאות כמו הטמפרטורה בקוטב. ביביהו הכריז בחברותא עם ש"ס (שקט, סוחטים), כי הוא קוצב את דמי הבטלה לאברכים צעירים ובריאים בנפשם לחמש שנים, שמסתבר כי חמשת השנים האלו מתחילות את ספירת העומר שלהן רק בשנת 2015. עוד ככה וככה לסטודנטים בשביל שיסתמו, ולא יפריעו לו להשתין מהמקפצה, על כולנו בקשת ארוכה. השריפה כבר נגמרה, יש מערך כיבוי חדש בישראל, מדוגם ומשפור עם טייסת מהוללת, מד"א פרוסה עם עוד 50 אמבולנסים וארבע מסוקים חדשים, וממש אתמול חנכנו שני מוקדים חדשים של שירות כוחות ההצלה המאוחדים עבור אזרחי העם ממש כמו ביו.אס.איי של הדוד סם. 100 שלנו זה 911 שלהם.

בכל התוצאה של ההכרזה החדשה של שקרניהו אני יודע רק דבר אחד, כאמת לאמיתה, ואין בלתו. התקציב לבטלה עלה מ-110 מיליון ₪ לכ-127 מיליון ₪. אנחנו משלמים 17 מיליון ₪ יותר פר שנה. זה וודאי. מה שיהיה בעתיד לא ממש מעניין את הפוליטיקאים, לא מעניין במיוחד את השרים והכי לא מעניין את שרה והביבי שלה. הוא אמר במסיבת עיתונאים, אזי ברור לכולנו כי זה יתקיים. להוכח ההיסטוריה רבת המעשים וההישגים של ביבי בתפקידיו השונים הוא בנה אמינות יוצאת מן הכלל ועל כן כולנו יכולים לישון בשקט. בעוד חמש שנים הקצבה יורדת לאברכים, כנראה למחיר ההתחלתי של אתמול וזה 110 מיליון ₪. למה אני ציני?! באמת, למה? לפני שלוש עשרה שנים עבר חוק "מנה חמה" (לא פרסומת" או בשם אחר עבור תלמידי בית ספר לארוחה חמה ויום לימודים ארוך. מאז החור מיושם כמעט כולו רק בבתי הספר של ש"ס או כיפות אחרות. לזה תוסיפו 106 יישובי ספר, ואף לא אחד במרכז העם העובד, משלם המיסים וגם זה שעושה מילואים. ביצוע החוק התקיים במהירות הבזק עבור הילדים של אלי ישי. הרחבתו לכלל העם נדחתה שנה אחר שנה, והנה בשבוע שעבר נדחה שוב לשנת 2012, אולי.

עובדה נוספת מעניינת היא שסטודנט מתוקצב ברבע מאברך, כולל אלפי הפיקטיביים. משום מה אין עצירה של תקציבים מצד סר החינוך, שני בעליבותו ורמתו הגרועה ללימור לבנת, עד אשר תסתיים חקירה משטרתית ענפה ועמוקה בכוללים. הכסף זורם כמו הספינים של ביבי. השאלה הבסיסית מדוע אברך צריך בכלל להיות מתוקצב בדמי בטלה בזמן לימודיו היא שאלה שאסור לשאול. השואלים מכונים מייד עמלקים, שונאי ישראל, אנטישמים שרוצים להרוג את היהדות ולהשמיד את צביונה של מדינת ישראל. אז לא שואלים. השאלה, דרך אגב עדיין תקפה וקיימת. למה מגיע להם כסף מלכתחילה?! ואם כבר יש נימוקים עלובים עבור הצדקת הפשע הזה, אז מדוע לא נותנים דמי בטלה שווים, כולל ארוחות חינם, וסטודנטים?! אברך לומד שווה ערך לסטודנט לומד, למרות שכולנו יודעים מי מהם מממן את מי, מי עושה מילואים, ומי ישלם מיסים. למה אני צריך לשלם 75% בממוצע חודשי עבור מיסים מהמשכורת שלי?! למה בתקופת חיים אחת, שני בני זוג לא יכולים לרכוש דירה אחת?! למה כל חברי הכנסת יחדיו לא מסוגלים להביא לכדי מימוש את הפשוטים והיעילים שבפתרונות?! אם לכל אחד מהם יש רק אייקיו של 2, יחד זה 240. נראה לי שייצא לנו גולם, גאון יותר מאיינשטיין.

הסטודנטים של היום, כבר לא יהיו כאן מחר. הם בורחים לחו"ל, ואני תומך ומעודד את זה. המדינה היום, כבר לא שווה להילחם עבורה, השלטון לא שווה את נאמנות העם. מי שיכול לברוח, שיברח, ומהר. שיחפש חיים איפה שיש סיכוי לשרוד, להתפרנס בכבוד, לבנות חיים ומשפחה. בעוד עשר שנים אולי יותר, אולי פחות, אני אהיה בצד המיעוט, אבל עדיין משלם יותר, לרוב. אם הייתי יכול, לא הייתי כאן. את העם אי אפשר להחליף. אני לא בטוח שאני עדיין רוצה להיות שייך לעם שמצביע בעיוורון מוחלט עבור פוליטיקאים מושחתים, עלובים, ושקרנים, שמוכיחים את נאמנותם היחידה לחשבון הבנק שלהם, בחירות אחר בחירות. אולי העם דפוק? מישהו מבין מצביעי הליכוד וש"ס יכול לומר לי איך החיים שלו השתפרו בגלל שהצביע עבורם? ניתן לומר את הכל גם לגבי קדימה ומפלגת האבודה, זו שהמזכ"ל שלה, או משהו כזה, אומר שאסור לגעת בה עם מקל. עם יד על הלב, אם כל מאה ועשרים אוכלי החינם היו עומדים להצבעה אישית ולא מפלגתית, כמה מתוכם באמת היו זוכים לאמון העם?! נראה אתכם מצליחים למצוא רשימה של חמישה בלבד, שהייתם מצביעים עבורם. התנאי היחיד הוא שאתם צריכים להסביר מה עשה כל אחד מהחמישה ברשימה שלכם, עבורכם, ועבור העם בקדנציה שלו בכנסת. במילים אחרות, איך נבחרי הציבור שלכם מצדיקים את המשכורת שלהם??!?!!#$%$!?

למה אנחנו צריכים 120 חברי כנסת? גם 60 זה כפול ממה שצריך. רק אם השלטון ישתנה, במבנה, ברעיון ובתוכן, יש סיכוי שנצליח לשרוד עוד חמישים שנים. אם הערבים חכמים מספיק, אז שלא יעשו כלום. אנחנו נכחיד את עצמינו גם בלי עזרתם. עד אשר מבנה השלטון לא ישתנה, אין טעם בכלל להגיע לבחירות. ביבי הפסיד לציפי והוא ראש הממשלה רק בגלל שהוא גנב את הכסף שלי ונתן לש"ס. לתשומת ליבם של מחזיקי השלטים וצווחני "היידה ביבי", ביבי הפסיד בשלוש מערכות בחירות ברציפות. הפסיד לברק, הפסיד לשרון והפסיד לציפי. השבוע הוא גם נתן בקשיש של מיליונים לעוד מישהו קיקיונר עם כיפה סרוגה, שמתחפש לכתום כזה, בשביל שחלילה תהיה וועדת חקירה שתעסוק במחדליו של רוה"מ. מי מאמין שבאמת לא היה שם דיל?! שיקום. מאז רבין, אני מתגעגע רק לאולמרט. חבל שהוא נעלם בשביל כרטיס טיסה.

תקציר השיר המופתי של יוסי בנאי, בביצוע יחידי הסגולה ואבירי הצחוק, הגשש החיוור.

"כי עובדים עלינו, עובדים עלינו

ולמה מספרים (מה מספרים, מה מספרים) ?
שעוני לא יהיה ולא יהיו עוד פערים?
ואנשים בזיל הזול יוכלו לקנות דירות?
ושהצדק פה ישלוט עד סוף כל הדורות?

עובדים עלינו, עובדים, בחורף, בקיץ, בצהרים

עובדים עלינו ישר בעיניים
עובדים עלינו בפנים
ואנחנו לא לומדים, לא לומדים
כן, לא לומדים, כן, לא לומדים, לא לומדים

לפני הבחירות הם מבטיחים ומבטיחים
שיעשו מהמדינה גן עדן של פרחים
שמי שרק ירצה מיד יהיה לו טלפון
גם אם אביו שמו זילברבון ושם אמו חלפון

כי עובדים עלינו, עובדים עלינו..."

****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

מתכון מרק תפוחי אדמה סמיך

אמא שלי היא מקור המרק. מרק מנחם וממלא.

מצרכים:

• 3 בצלים בינוניים
  
• 3 תפו"א בינוניים ומעלה
  
• 1 גזר
• 1 שורש סלרי או שני שורשים של פטרוזיליה
  
• 1-2 כפות קמח לבן רגיל
  
• מלחפלפל – רצוי פלפל לבן שלא ישבור את הצבע.
  

ההכנה:

מטגנים בצל עד שקיפות. לא לתת לו להישרף. חותכים את התפו"א לקוביות של 1.5*1.5 ס"מ בערך, ומוסיפים לבצל. מטגנים את התפו"א 7-8 דקות תוך כדי עירבוב קל.

מוסיפים את הקמח ומערבבים שוב טוב עד שהקמח נטמע היטב בתערובת. זה ייראה כאילו יש ציפוי מטוגן, זהוב בהיר, על הכל.

מוסיפים מים, גזר (רצוי לחתוך אותו לחצאי טבעות), שורש סלרי מקולף חתוך לרבעים, מלח פלפל ונותנים לזה לרתוח כשעה. סמיכות המרק בהתאם לכמות המים ולמה שאתם אוהבים. בסיום הבישול נוציא את השורש ונזרוק.

תוספות:

כרישה חתוכה לטבעות של 1-2 ס"מ. להוסיף לאחר שקיפות הבצל וכ-5 דקות לפני התפו"א. וכרגיל קבנוס חתוך למרק לקראת סוף הבישול.בהגשה אפשר גם כמה אפונים, או קוביות בטטה קטנות מושחמות בתנור או מטוגנות כצ'יפס פריך. בקיצור, המרק יוצא לבנבן ותקשטו כיד הדמיון הטובה עליכם.

ככה זה נראה, בגטי אימאג' יש תמונות טובות משלי

מרק תפוח אדמה כהילכתו

****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

רק פולני יודע שזה לא שחור

אני גדלתי על כוס תה, בהיר ומתוק. תמיד היה לי תה לידי. תה בפולניה זה מרפא תחלואים מובהק. הכל מתחיל עם תה ונגמר בתה. משתמשים בו לתחלואי הנפש, "נעשה לנו תה ותספר לי הכל", דרך תחלואים מדומים, "הנה שתה תה, עשיתי חזק עם הרבה סוכר, יעבור לך", ועד תחלואים פיזיולוגיים אמיתיים. ידוע לכל כי תרופת סבתא לדלקת בעין, זו רטייה כלשהי ספוגה בתמצית תה קריר וחזק, שחור ממש. התה שלי מתחיל בילדות ולעולם מקודד בסמטוחת הגנים שלי, שתועבר לדור הבא. שגם הם יסבלו! לא ככה? בילדותי, סבתי זצ"ל, הכינה לי תה חלש ומתוק. זה תמיד היה בכוס זכוכית של ההסתדרות. בשביל לצנן את התה היו שתי שיטות יעילות. אחת למזוג מכוס לכוס מגובה של עשרים ס"מ לפחות במשך עשר פעמים ברציפות, ואילו השנייה הייתה למזוג מעט תה לצלוחית זכוכית אחרת, בדרך כלל התחתית של הכוס, ואז לשתות ישר מהצלוחית. אמא שלי שיכללה את זה לאומנות. יש לי סיוטים מאימא שלי רודפת אחרי עם כוס התה עד למעלית, בבוקר לפני הביצפר. עם הייתי מתחמק בזמן אז הקריאות לתה "ששכחתי" על השיש ליד המקרר, היו מגיעות אלי דרך האינטרקום עוד לפני שיצאתי מהמעלית. "לא שתית את התה שלך, זה מתקרר, תעלה ותשתה!". ככה עד היום (נו, טוב, לא ממש היום, אבל עד לא מזמן כל כך).

תה היה גם התירוץ להסכים שאוכל כמה פרוסות עוגת מיץ תפוזים עם שוקולד. תמיד הייתה כוס התה, חונה לה בסמיכות לצלחת הזכוכית עם העוגה. גדלתי על תה, ואוהב את זה. מעדיף תה על קפה. תה רגיל, "צמחים" (איזה אידיוטי לקרוא לתה "תה צמחים". זה תמיד מצמחים), חליטות וסתם עשבים. רק לצ'אי אני לא מתחבר, לגמרי לא. איסור נוסף זה תה עם חלב. לא מסובל לסבול את המראה והצורה. אצלי בבית תמצאו לא מעט סוגי תה שונים, חלקם ממקומות אקזוטים בעולם. שווקים בהודו, סין, תאילנד וכאלו אהובים עלי במיוחד.

נסחפתי לרגע. אני כאן כדי ללבן את סוגיית השחור. תסלחו לי, או שלא, אבל אתם, כל 27 הקוראים שלי, קבוצת המיקוד לפריקת מתחים קלים ובעיות פולניות קשות, בין שאר הבעיות. הנפש שלי לא ממש תקינה, אם לא שמתם לב. זה מביא אותי ישירות לבננה. ב-נ-נ-ה. הדבר המושי המזעזע הזה, רך ונימוח, בטעם וריח שבא לי להקיא. רק הצבע נכון, ליום אחד בערך, בין המעבר מירוק לשחור. בננות זה עונש של אלוהים לבני האדם. תמיד ניראה כמו קופים כשנבלוס בננה, ואני לא מזכיר כאן אסוציאציות אחרות, למרות שממש בא לי. "זה לא שחור, זה דבש", אמרה אימי ולא יספה. אני עדיין רואה אותה מקלפת בננה, לוקחת סכין, חותכת במומחיות אדירה רק את חלקי "הדבש", ומחזירה לי בננה פצועה וחבולה, עם שקעים לרוב, אבל בננה שלמה. "נה, תאכל, זה בלי דבש. אני אכלתי את הדבש". מאז לא תבוא בננה אל קירבי בגלל שני המשפטים הללו לעולמי עד. אם אני בגמר הישרדות ותמורת נעיצת שיניים בבננה אני מרוויח מיליון, אז הלך הכסף. הלך הכסף! אכלתי טרנטולה שחורה מטוגנת בשוק בפנום פאן, קמבודיה, ושלל חרקים אחרים, שרצים ביבשה ובים, פירות איומים בריח של ביוב, (מי אמר ג'קפרויט?) ודברים אחרים שאולי לא תרצו לשמוע עליהם, אבל בננות זה לא. לא בריח, לא בטעם, לא במשקה, לא בבישול. פשוט לא.

בכלל להיות בן של פולניה, אפילו שהיא למעשה ליטאית ובן של פולני, אבא שלי פולני מלא, זו מטלה קשה ומעיקה בפני עצמה. אמא שלי זו אמא של אלכס, חולה האהבה, וכך אני חיי. אל תשתה לי חשיש של בנצי, היה קרוב למדי במציאות. בן של פולנים, לומד לקרוא מצמוצי עיניים בין ההורים. להבין טונים של דיבור באידיש, מבלי להבין אף מילה בשפה, אבל לקלוט היטב מתי להתרחק למדינה אחרת. זו אומנות שסוגדים לה היום בסוכנויות ביון, היכולת להבים טקסטים שלמים רק בגלל מבט אחד בר חלוף, בין שני אנשים. זה כבר לא משנה מי הם האנשים, אבל התרגולת שלי מהבית, מנצחת באולימפיאדת השתיקה. אני רואה, לא צריך לדבר, ומבין הכל. טובי מנתחי ההתנהגות ובוני הפרופילים הפסיכולוגיים לא יצליחו להגיע לעומק ההבנה שלי אחרי שלוש מאיות השנייה, גם לאחר חודשים של תצפיות.

אומנות אחרת שלמדתי לשלט בה, היא יכולת התירוצים המופלאה שלי, להתחמקות מושלמת מאירועים שאני לא רוצה להיות בהם, ובמיוחד מאלו שאמרו לי לא להיות בהם, כי אמא של הצד המזמין העליב את אמא שלי פעם, לפני הרבה שנים. האמת, כולנו זוכירם היטב למה. אל תאמינו לסיפורים שכבר לא זוכרים מה זה היה. זוכרים היטב, מילה במילה. לא יימחק גם אחרי ההתנצלויות, שיגיעו כי ככה אנחנו מצפים שיקרה, אחרת לא נגיע לאירוע. החיים הפשוטים. דרך אגב, היעלבויות של האבא הפולני, בידי צד כזה או אחר, דווקא גורם להגיע לאירועים משפחתיים, חצי שעה קודם לכן. אני יודע בע"פ את כל רשימת נותני המתנות מאז הבר מצווה שלי, בשביל לדעת כמה להחזיר בצ'ק.

פולנים, דור ההמשך, עונים במיידי לשיחת הטלפון שהם מקבלים מאחד ההורים ב"מה קרה?!". ההורים לא מתקשרים סתם באמצע היום. יש שעות לזה בערב. במשך היום קרה משהו. אלא אם זה ביום שלישי. תשעים ושמונה אחוז מהפעמים של שיחות באמצע היום, אנחנו חושבים שמישהו מת, והנה התקשרו להודיע לנו. תזכרו שאני דור שני לפני גיל 40, אז הדור הראשון, שהוא דור שני לניצולי שואה, כבר מבוגר דיו, ולכן כשמישהו מת במשפחה המצומצמת אבל המורחבת (תחשבו על זה), אני צריך לקבל הנחיות מהי מידת העצבות שלי, וחובת ההגעה ללוויה או לשבעה בלבד.

שכחתם כבר מיום שלישי! אז ביום שלישי מותר להורים, קרי אמא שלי בלבד, להתקשר באמצע היום, בדרך כלל בשעה תשע בבוקר, בדרכי לעבודה. גם אם לא ממש מותר לה, היא מתקשרת, ואני כבר מוכן עם התשובות לשאלה "אתם באים אלינו בשישי?", זה לארוחת הערב. "אני לא יודע, אמא, את תמיד שואלת ואני לא יודע!". זה אני. "תשאלי את שתחייה, אני במילא לא מנהל את זה. למה את תמיד שואלת אותי?!!". אני, שוב. "למה את שואלת אותי ביום שלישי על יום שישי?! אני לא י-ו-ד-ע!!" יש עוד זמן עד יום שישי". אני בחלק השלישי הרצוף של המענה הראשון. "רציתי לדעת מה להכין לך להיום שישי! לא צריך אל תגיד לי. אנעי אכין מה שבא לי", אמא שלי. "אני אדבר כבר עם אישתך". אמא שלי מנצחת. לא מפנימה, אבל מנצחת. עכשיו זה רגע מסוכן. אם כבר הצלחתי להרגיז את אמא שלי לפני השיחה הזו, אז אני מקבל שיחת נזיפה מאבא שלי. "למה אתה מרגיז את אמא שלך?!?!!". זה הוא. "עכשיו היא צועקת עלי!! מה אני אשם בשטויות שלך??!". זהו שאתה אשם. ככה יצאתי, תבין לבד מי חינך אותי. "אתה לא יכול לענות לה פעם אחת כמו בנאדם?! תגיד לה או שבאים או שלא". שוב הוא, ממש לא מפנים שאני לא יודע, בדיוק כמו שהוא לא יודע ועונה לה כל הזמן שהוא לא יודע!!!

אופפפפף. פולני. גאה להיות פולני.

****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

מתכון מרק מינסטרונה (ירקות) עם כדורי בשר

זו מנה שהיא ארוחה בפני עצמה. ככה אני מכין את המרק.טרחתי עבור תמונה כמתבקש :-)

במה נשתמש:

• 1 בצל גדול
  
• 2 תפוחי אדמה בינוניים
  
• 2 עגבניות קלופות וסחוטות קלות
  
• 1 קישוא גדול
  
• 2 גבעולי סלרי
  
• 20 ס"מ של כרישה קצוצה לחצאי טבעות בעובי חצי ס"מ
  
• 2 גזרים גדולים קלופים
  
• 3-4 פרחי כרובית גדולים (בערך חצי ראש בינוני)
  
• כוס שעועית לבנה או אדומה, יבשה, ואפשר מעורבת עם שעועית אדומה
  
• בוקה גארני עם שמיר
  
• מלחפלפל, עלי דפנה, פלפל אנגלי
  
• 1 כפית קארי או כורכום
• אופציות: פסטה של קונכיות קטנות
  

לכדורי הבשר:

• 250-300 גר' בשר בקר טחון, כמובן אפשר עם עוף והודו.
  
• קמח מצה או פירורי לחם או שלוש פרוסות לחם סחוט ומפורר, שתי ביצים, חצי כוס פטרוזיליה או כוסברה קצוצה, מלחפלפל
  

ההכנה:

נשרה את התפו"א במים קרים כעשרים דק'. נשקף את הבצל והכרישה. נחתוך את כל הירקות לקוביות בינוניות בלי הקליפה למעט הקישואים. להוסיף את כל הירקות בהדרגה ולערבב היטב. נסנן את התפו"א ונוסיף למרק.

הערות: את הקישואים ניתן לקלף ואז הם ימסו במרק ולא נראה אותם רק את הזרעים, ואם הם לא מקולפים אז נראה אותם שוחים בהנאה מרובה. אני מעדיף גם לקוביות, אבל בכל אופן נוסיף את הקישואים בסיום הבישול..

נמשיך. לאדות את הירקות 2-3 דק'.

להוסיף מים שיכסו את כל הירקות ועוד 4-5 ס"מ.

להוסיף קארי או כורכום, מלחפלפל וכמה גרגירי פלפל אנגלי.

אחרי 15 דק' להוסיף את הבוקה גארני.

להרתיח את המרק ובינתיים להכין קציצות קטנות עגולות, בערך נפח של חצי כף, ולטגן כל קציצה בשמן 2-3 דק' מכל צד. אם אתם בעלי ניסיון בקציצות, אז ממש לא חובה לטגן, פשוט עשו קציצות קטנות ותזרקו לתוך מרק רותח ומבעבע עם הפסקה של כמה שניות בין אחת לאחרת. הן ישקעו אבל לאחר כיסוי הסיר ועלייה בחום הרתיחה, הקציצות יצופו. נמשיך את הבישול על אש בינונית מינוס כשעתיים, מה שקרוי רתיחה עדינה. תוסיפו מים מדי פעם, השעועית והרתיחה "ישתו הרבה". בסיום הבישול, נזרוק פנימה את הקישואים ונשאיר מכוסה. זהו המרק מוכן.

עשר דק' לפני ההגשה להוסיף כוס וחצי של הפסטה לא מבושלת למרק או פסטה מבושלת ממש דקה לפני ההגשה.

בתאבון

אני יודע שצריך לצלם בקערת מרק לבנה. אין לי.

[caption id="attachment_1094" align="aligncenter" width="600" caption="מרק מינסטרונה עם כדורי בשר"][/caption]

****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…

ועידת ישראל לעסקים. למה אני לא שם?

מאוד רציתי להיות בועידת ישראל לעסקים. זה נשמע חשוב מאין כמוהו. רוה"מ יהיה שם, מלחכי הפינכה שלו מקרב השרים יהיו שם, אולי שרה תבוא לצילום עם שרי אריסון. גם אני רוצה, אבל למרות שאני עושה עסקים, כלשהם, אני לא מתכוון לממן 1300 ₪ לכניסה לאירוע הזה. אני לא חלק מהשופרא דשופרא של השמנה וסלתה בעם ישראל. לא נשוי למשפחות הממון, אלו שבאמת מנהלות את המדינה, ולא מכיר אותם. הלוואי והייתי מכיר. יש לי מאות רעיונות בר ביצוע, עם רווחים עצומים בעתיד. אבל אני לא מחובר לכסף, ולכן מתקשה מאוד בגיוס הסכום הנדרש שיספיק אפילו לעיסקה הראשונה. הייתי רוצה להיות שם רק בשביל לפגוש משקיעים אמיתיים, שיודעים לאתר הזדמנויות לא מהתחום הנוצץ של היי-טק או הביו-טק. הזדמנויות אמיתיות שיש בהם כסף אמיתי במקום פוטנציאל עלום בשוק ערטילאי שיהיה קיים בעוד שלוש או ארבע שנים. ממש כאן ועכשיו. תמיד אומרים שקשה לעשות רק את המיליון הראשון, היום זה כבר מעודכן למיליארד הראשון. אני לא שם. :-? ועידת ישראל לעסקים זה שם יפה לכנס חברים שנתי ממועדון הפלטינום האולטרא עליון, לדון על העסקים בינן לבין עצמם בשנה הבאה בלבד. אוכלים אוכל יקר, כנראה גם טעים.

אם הייתי נואם לפניהם, הייתי מוכיח אותם נמרצות על קרטל המשק. בישראל אין משק פתוח. יש קרטל מנוהל היטב וביד רמה, על ידי ברוני הממון מאחורי הקלעים, בניצוחם של עושי דברם מול המצלמות, הלו אלה הם נציגינו בכנסת ישראל. לכולם שם יש אינטרסים ברורים וחדים כתער. מה יהיה התפקיד הבא לאחר הפרישה מהכנסת. מי ירפד למי את הכיסים כתודה על שנות נאמנות ארוכות ומלאות עשייה למען בעל הממון והמממן התורן. קרטלים בישראל יש בכל מקום שאומרים שנעשתה בו הפרטה. הפרטה זוהי מילת הקסם האולטימטיבית של ממשלות, שרים וחברי כנסת ירודים, לרחוץ בניקיון כפיהם, על מכירת החיסול של הנכסים שלי ושלכם לחבריהם מאחורי הקלעים. בואו נראה האם אני צודק.

הקל ביותר זה קרטל הסלולאר. לטענתי, בישראל יש רק חברה סלולארית אחת עם דגל בשלושה צבעים, שנגזרו כנראה מדגל הקהילה הגאה. אני עוסק בסלולאר ותקשורת למעלה מחמש עשרה שנה (לא תקשורת עיתונות). אני מכיר את שני צדי המתרס, קרי מכיוון החברה הסלולארית מיום הקמתה, ומהצד השני של ספקי פתרונות ותשתיות לחברות תקשורת סלולאריות ואחרות. מכיר את כל הצדדים העיסקיים וההנדסיים, השיקולים בעד ונגד, ואת הפוליטיות הפנימיות. מכיר. נשבע לכם, תבינו אותי. ועדיין אפילו עם הניסיון שיש לי במערכות בילינג בזמן אמת למיליוני לקוחות, עם ריבוי שירותי שיחות ותוכן, עדיין, לא מצליח להבין על מה וכמה אני משלם בחשבון הטלפון שלי. סלקום את אורנג' את פלאפון, עושות יד אחת יום עוקב יום בשינויי תעריפים מתואמים להפליא, ובקצב תוכניות מוצעות ללקוחות גבוה כל כך עד כי לא ניתן לעשות השוואה בין אף חברה לאחותה. אין אחד שיכול, אפילו מנתח המידע שיש להם בבית לא יודע. תמיד חברה אחת מעלה מחירים, "תיאום מחירים לעליות האינפלציה בשוק" וקישקוש דומה, שתי האחרות ימהרו להעלות בשיעור דומה של 97.864%, לא יאוחר משלושה ימי עסקים לאחר הראשונה. אם תשימו לב, זה גם מתוזמן ככה, שכל העלאה תמיד מובלת על ידי אחת מהחברות שלא היו הראשונות בסבב הקודם. העיקר שלא נשים לב ונצא מטומטמים. יש לזה המשך עם מחירי הטלפון, אבל לפוסט אחר. יש פתרונות קסם פשוטים ליישום ולשבירת הקרטל, שכבר מיושמים במקומות אחרים בעולם. אבל כאן זה לא יקרה.

מקרטל הסלולאר נעבור בטבעיות רבה לקרטל הבנקים. כבר קראנו וראינו את התחקירים והעדויות על שיחות תיאום העמלות בין ניצגי הנהלת הבנקים בישראל. כולנו חיים את זה, ואין מה להוסיף הרבה בנידון. הנה נקודה למחשבה עבורכם. אם הבנק בגדול במדינה קונה שקלים מבנק ישראל בשביל לממן הלוואות ומשכנתאות ללקוחותיו, הוא מקבל את הכסף בריבית נמוכה מאוד, פריים בערך. בנק ישראל יוצא "במכרז" לכסף שלו עבור הבנקים בלבד. נניח כי הבנק שלי קנה את הכסף שלו מבנק ישראל בשני אחוז ריבית לשנה. נניח ואני מתמקח גרוע ומקבל את ההלוואה בכעשרה אחוז לשנה. זה הפרש של 8 אחוז. הבנקים טוענים שהם מרווחים רק שמונה אחוז, וכאשר ההפרשים נמוכים יותר זעקות השבר קשות יותר. אבל שמונה אחוזים על שני אחוזים זה פי ארבע רווח!!! 300% רווח!!! שלוש מאות אחוז!!! הלוואי עלי עסק כזה. גם כאן יש פתרונות קלים מאוד ליישום ולהגברת תחרותיות בין הבנקים. אבל כאן זה לא יקרה.

שנעבור כעט לקרטל חברות הגז? מישהו ניסה לעבור לחברת אספקת גז אחרת?! נסו ודווחו אם תצליחו. נראה אתכם, במיוחד דיירי בניינים. מה עם דואופול הוט ויס? אינטרנט שמחייב לעבור דרך בזק או הוט ולכן לא ממש משנה מה נקנה? יבואני הרכב למשל, למה רק יבואן אחד לכל מותג? עוד רבים ודומים......

הבעיה בעיקרית שלנו בארץ, שאין עונשים בחוק לכל העבירות האלו. החוק אולי כתוב בחלקו, אבל לא מיושם. אלו שאחראים ליישום לא רוצים פקחים לכל תחום ותחום. פקחים עושה להם רעש, ורעש מייצר פתרונות, ופתרונות להשקיט את הרעש זה ממש נגד האינטרסים של בעלי הממון. ובעלי הממון לא מסכימים לפקחים. ככה זה. בסוף אני ואתם, משלמים את מיליארדי השקלים שנעלמו להם בהפסדי עתק בגלל הרפתקאות בנקאים. לי מעלים את הריבית, לדנקנר מורידים וללבייב "עושים תספורת" בחובות שלו. בכלל, מותר לי לומר דנקנר ולבייב? אני אשרוד את המחר?!

רציתי לעלות ולנאום שם, להסתכל על כולם מעל הבמה ולספר להם שאני ושתחייה, מרווחים יפה מאוד, הרבה מעל הממוצע במשק, ועדיין לא יכולים לעבור לדירה גדולה יותר שתתאים לצרכינו, בעיקר לילדים. איזה היגיון כלכלי יש בהשקעה של מיליון ₪ מזומן ועוד השלמה קטנטונת של מיליון וחצי לפחות משכנתא, עבור דירה שמתאימה לחמש נפשות? הדירות היום ממש לא מתאימות לנפשות. הכל קטן וצפוף להחריד. ממש סליחה שעשינו ילדים. ילדים זה גורם מפריע אם אתם לא חרדים. להם המדינה מממנת דירה, מהמשכנתא שלי כמובן. הייתי שואל את השרים המכובדים, מה הם עושים למעני בכנס הזה?! אילו "רפורמות" ושינויים יעזרו לי לחיות כאן?!?!! את התשובה אני כבר יודע.

הייתי שואל את גבירי העם מה הם עושים עם מאות המיליונים ועשרות המיליארדים שיש להם, למען העם?! בשביל מה צריך את זה? למה לא להשקיע בתשתיות וחברות למען העתיד והקהילה, למחקר, למדע, ללימוד, לאנושות ואנושיות. למה לא להשקיע חזרה בעתיד המדינה שמכרה להם, את הנכסים שלה במכירת חיסול? מה יישאר אחרי שהם ילכו לעולם הבא? מיליארדים בבנק?! אם יהיה להם פחות, מישהו לא יוכל לסוע במרצדס שחורה חדשה? יפסיקו לכתוב עליהם? יקבלו פחות כבוד? לבנק תחסר הכנסה מריבית משכנתא? למה בכלל בנק צריך להרוויח מעמלות בחשבונות פרטיים? שירוויח מהלוואות, עיסקאות פיננסיות, ועוד מכשירים פיננסיים אחרים, אבל למה מהיתרה שלי? רק בישראל אפשר להפקיד 1000 ₪ בלי שום פעולה בנקאית אחת, ואחרי שנה אני אהיה חייב לבנק 1000 ₪ רק כי זה היה שם.

הייתי שואל, אבל ממרומי הבמה אני מדמיין את השורה הראשונה יושבת מולי ומקשיבה לדברי, בין מסרון אחד לאס.אמ.אס. לפי התמונות מהשנים האחרונות, והגוורדיה שמגיעה לשם, זה דווקא נראה לי כמו מכירה פומבית של נכסי ישראל כאשר בתפקיד המוכר זה ביבי, הכרוז זה שטייניץ, והקונים הם בעלי הממון. אנחנו רק הסבלים.

****************************************

הארות והערות, סיפורים, פידבקים, טוקבקים, יתקבלו בשמחה ואף יפורסמו. אשמח אם תרשמו, ואל תשכחו להפיץ ולספר לחברים…